ערס ירק עליי באמצע הרחוב ובכה כשהרבצתי לו, פעלתי נכון? מרגיש רע עם זה...

אז ככה, ביסודי לא הייתי הילד שכולם שכולם מפחדים ממנו, הייתי ילד ממוצע אבל בכיתה ה-ו נכנסתי לכמה קטטות שיצאתי מוכה ומאז הביטחון העצמי שלי מאוד היתדרדר, התחלתי לשנוא בלב שלי ערסים וילדים מציקים כאלה, בחטיבה החלטתי לעשות התחלה חדשה בכיתה מדעית, אבל למרות שלא הייתי בסביבה שלהם, זה לא עזר והיו לי מקרים די משפילים, והתחלתי לדמיין איך אני דוקר כל אחד מהם. השנה בתחילת כיתה ח החלטתי שסבלתי מספיק והלכתי לאיגרוף, זה מאוד חישל אותי וזה גם מאוד שינה אותי מנטלית, הגעתי למצב שיכלתי לצאת מקטטות בעזרת הדיבור שלי וזה עשה אותי בן אדם יותר מחושב שפתוח לדברים חוץ ממכות(אירוני בגלל שזה איגרוף), אבל תמיד רציתי באמת לריב ולנצח ערס, לא הרגשתי מסופק שילדים מהכיתה אמרו לי שאני חזק וביקשו שאני אלמד אותם משהו, פשוט הייתי כבר חייב כבר להוציא את זה על משהו, וככה אני מגיע להיום. אני רואה לפעמים איזה ערס אחד עם מארינס בלונדיני, מתלבש כמו ערס ומתנהג כמוהו, אחד מהילדים האלה שאתה מתרחק כשאתה רואה אותו ואחד שמציק לכל ילד שעובר ברחוב, ראיתי אותו כמעט דורס ילדה בכוונה עם האופניים שלו ומאיים על כמה ילדים בני 9-10 שהוא י*יין את אמא שלהם, והיום הוא סתם עמד באמצע איזו סמטה שעברתי בה, ניסיתי להימנע מקשר עין אבל כשהתקרבתי הוא גירגר את הגרון, וירק עליי רוק מלא ליחה שפגע בחולצה(הוא ניסה לפגוע בפנים), ופה כבר לא יכלתי להתאפק, עשיתי עליו טריק, אמרתי לו בנחמד מה אתה עושה גבר ואז כשהוא בא להגיד משהו יצאתי עליו בהפתעה וכנראה שמארינס ותלבושת של אדידס לא עושה אותך חזק יותר כי התחלתי לכסח אותו ולהתפרע עליו בכל איבר שיש, אחרי חצי דקה כמה סטודנטים הפרידו והיו לו כבר דמעות בעיניים והוא נראה בשוק, ואחרי זה קיבלתי את האופוריה של החיים כשגיליתי שהגלגל ככה התהפך, אבל אחרי כמה שעות אני מתחיל להרגיש קצת רע עם עצמי, כאילו ירדתי לרמה שלו ואני כמוהו אפילו שאני יודע שזה מגיע לו כי הוא חתיכת מניאק, אני קצת מתבייש בעצמי כשאני חושב על זה כי אולי השתמשתי במכות שלמדתי באיגרוך אבל לא בערכים שלימדו אותי. מה אתם חושבים? הייתי צריך לעשות זה או פשוט להמשיך ללכת?