היי הסיפור שלי קצת עצוב... לפני כשנה בארך אימי קיבלה התקף אפילפסיה ומצאו אצלה בראש גידול.
אם היא לא לוקחת תרופות היא מקבלת התקף, והיא הפסיקה לפני חצי שנה בערך לקחת את התרופות בטענה שזה לא עוזר והיא יותר מאמינה שריפוי טבעי יעזור לה (יוגה אוכל בריא...).
לפני חודש דיברתי עם סבתא שלי (חמותה) והיא התחילה לספר לי שהיא מאוד דואגת שהיא לא לוקחת תרופות וגם סבתא שלי השניה שזאת אמא של אמא שלי חושבת ככה והיא עצובה כל היום בגלל הבת שלה ושחס וחלילה היא יכולה לקבל התקף בזמן שהיא נוהגת (כחודשיים אחרי ההתקף הראשון הרופא אסר עליה לנהוג ברכב או באופניים) וסבתא שלי אמרה לי שאני אלך לדבר אם אמא שלי כי אז אולי היא תקשיב למישהו.
אני לא יודעת אם ללכת לדבר עם אמא שלי בתוקף על זה שלא תפסיק אם התרופות או שלתת לה ללכת בדרך שלה בדרך הטבעית?? היא מאוד עצובה מזה ואני כל הזמן בוכה