בקונפליקט האם להתגייס לצבא עם כל הקושי שלי או שעדיף לי שלא?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם,

ראשית- אשמח לבקש משהו בטרם תקראו את השאלה שלי ותגבשו דעה- אל תשפטו. וגם אם אתם מגיבים בעד או נגד עשו זאת בצורה מכובדת. יש כאן אדם בשר ודם שקורא הכל מאחורי המקלדת.

אני בת 17 וחצי, עולה לכיתה י''ב.
כל חיי היה לי קשה חברתית- עברתי המון טראומות ובתי ספר, לא הצלחתי לרכוש חברים לאורך זמן בשום מקום, תמיד הייתי הילדה הדחויה והנרדפת- וזה בא לידי ביטוי פיזית ומילולית.
גם בבית לא היה קל- המון מעברים וקשיים כלכליים, סבתא שגידלה אותי בעיקר, אבא שלא היה המון שנים בתמונה ומעל לכל חסכים רגשיים שהצטברו במהלך השנים.

אני סובלת כבר המון זמן מדיכאון קליני, חווה התקפי חרדה רבים בלילות, התקפי בכי משום מקום, תחושת ריקנות אדירה.. אין לי מוטיבציה לקום מהמיטה ואני מכלה את ימיי בקריאה ובשינה.
בכיתה י''א לא הגעתי ל95 אחוז מימי הלימוד בית הספר, ועל אף הלחץ שהופעל עליי מצד צוות ההנהלה לא הראיתי נכונות להגיע ברוב השנה. הצלחתי להשלים את רוב הבגרויות אבל זה לא שינה לי כל כך.
אין לי חברים או אנשים שאני קרובה אליהם, אני לא מדברת עם אף אחד ואיש אינו מדבר איתי.

שאלת הגיוס עולה תכופות בראשי- להתגייס או לא?
מצד אחד, אני יודעת שבתנאיי הצבא מצבי הרגשי רק יחמיר. ואני לא רוצה שזה יקרה. אני לא מדמיינת את עצמי צולחת טירונות, או מגיעה בכל בוקר לבסיס בקביעות.
מפקדים הם לא צוות מורים מתחשב שמכיל ילד שהוא קצת שונה מאחרים- מפקדים עובדים לפי חוקים אטומים ונוקשים, ושמעתי גם שחלקם מנצלים את סמכותם כדי להתעלל בחיילים מילולית שלא לצורך. אני יודעת שלא אצליח לעמוד למול אטימות שכזו, אני רק כותבת את זה ומתחילה לבכות מפחד.
מצד שני, אני מתכננת ללמוד באוניברסיטה. החלום שלי הוא ללמוד משפטים ולהיות עורכת דין העוסקת בדיני משפחה. הבנתי שאם אתה לא מתגייס לא מקבלים אותך לאוניברסיטה.
מה גם ששחרור מהצבא זה לא דבר קל .. אין לי המון כסף לעורך דין.

מה אני אמורה לעשות? לבחור בנפש ובלב שלי או בבניית תדמית של אחת ש"היא כמו כולם_?

* יש לציין שגם שירות לאומי זו בהחלט אופציה מבחינתי.

תודה רבה לכל מי שקרא עד כאן, מחכה לשמוע את חוכמת ההמונים.