אמא לא נותנת לי לחיות, איך להוריד אותה ממני?

שלום לכולם,

ראשית כל אפתח ואומר כי איני ילדה, אני בת 26. לאחרונה חזרתי להורים לאחר פרידה ממערכת יחסים ארוכת שנים (7 שנים).

אני כרגע בשלב בחיים שאני רוצה להינות ולבלות, מה שלא עשיתי מעולם.. תמיד חייתי תחת מסגרת נורא קפדנית. אסור להיות מחוץ לבית, להביא חברות, סביבת בנים וכו וכו..

לא אשקר שאיני ילדה קלה.. תמיד מרדתי, תמיד רציתי על אף האיסור מה שגרם לנו לאבד אמון אחת בשנייה עד היום. הגעתי למסקנה בחיים שאין לי טעם לרצות אף אחד מלבדי, חיי הם שלי, ההחלטות הן שלי וההשלכות הן רק שלי. עם זאת, מעולם לא הגעתי למצבים מסוכנים, אני יודעת את הגבולות הברורים שלי. לא מעשנת, לא נמצאת בסביבה שהיא לא בטוחה, לא סמים ולא אלכוהול.

לאחרונה התחלתי לצאת ולחזור בשעות מאוד מאוחרות (או מוקדמות) ואמא שלי לא משחררת ממני! לא מפסיקה להתקשר ולאיים עלי בטלפון, להתנות עליי עונשים הזויים (לא נוגעת ברכב?!) ובכללי אווירה מאוווד לא נעימה.

כן, יודעת שבגילי אני צריכה כבר להיות מחוץ לבית, כן, יודעת שהרכב הוא טכנית לא שלי- ולעולם לא אציין או אתלונן כאשר זה מה שהיא אומרת לי.

אני סטודנטית וחוסכת כסף, זה לא מבטלנות וזה משהו שחשוב לי להבהיר.

גם אם אני שולחת לה הודעה שאני חוזרת מאוחר ושלא תדאג- היא עדיין עונה בצורה מזעזעת והורסת לי את כל ההנאה שהייתה מהערב.

אמא שלי בעיקר חושבת עלי דברים לא טובים (אולי בצדק, אך בהחלט לא נכונים).. ואני יודעת שהיא חושבת שאני שרלילה לא קטנה (מה שממש לא נכון ואני לא מתכוונת לשכנע אותה אחרת, חסר טעם מניסיון בעיניי), מצד שני.. גם אם כן, מדוע זה לא בסדר? הרי לא עשיתי רע לאף אחד ואני בסך הכל נהנת.. ממצה את החיים עד שאחליט אחרת.

נמאס לי מהסאגות האלה כל פעם מחדש, כאילו אני חייבת לה (בגילי!!!) דין וחשבון איפה הייתי ומה עשיתי. מהחיטוטי פלאפון שלה שהיא חושבת שאני לא שמה לב שהיא עושה, מהקללות המשפילות שהיא מטיחה כלפיי, איחולים שהיא חושבת שתורמים במשהו.

איך אני לעזאזל מסבירה לה שפאקינג תרד לי מהגב?! אני לא הולכת למנוע מעצמי דברים שאני רואה לנכון שטובים לי. יש לי שיקול דעת, יש לי מודעות עצמית (כן, גם אם החלטתי לחזור בשש בבוקר הביתה), אני לא מוכנה עוד להכתיב את חיי בשביל הרצונות ההזויים שלה.

אשמח לפתרונות מהורים שהם גם כאלה, תאירו את עיניי מה אני עושה לא בסדר.. או איפה אני לא בסדר בשביל לפתור את הבעיה המטרידה והמיותרת הזו.

נ.ב- ניסיתי מלא שיטות, לא לספר לה, כן לספר לה, להגיד את האמת, לא להגיד את האמת התוצאה היא אותה תוצאה. תמיד אני זוכה לאותה התייחסות משפילה שממש לא מגיעה לי.

תודה רבה מראש לכולם!

ומי ייתן ויהיו לנו ימים שקטים יותר...