הורים גרושים, רוצה לעבור לגור אצל אבא, איך לעשות את זה?

היי אני שי בת 13 מאיזור המרכז. ההורים שלי התגרשו שהייתי בת חמש מבלי להגיד לי, גיליתי את זה בסופו של דבר שהלכתי לאבא שלי פעמיים בשבוע. אבל זה לא העניין..
מודיעה מראש זה הולך להיות ארוך אז עם אתם מגיבים בבקשה לקרוא עד הסוף:)

אני גרה אצל אמא שלי ובעלה. נתחיל להסביר שאמא שלי אף פעם לא בעדי וזה לא משנה למה זה קשור עם זה ללימודים, לאהבה, לחברות והכי חשוב לרגשות שלי. אני בשיא הכנות כרגע. אני מודה, אני לא הכי נחמדה אליה בגלל שהיא לא נחמדה אלי. לדוגמה אני צריכה לשטוף את הכלים עם אחי שקטן ממני בשנה כל יום. עכשיו היא ובעלה בכוונה משאירים את כל הכלים של אתמול בערב. (אני ואחי שוטפים כלים אחרי בית ספר אז היא כל הזמן מתעצלת לשטוף כלים בערב אז היא משאירה אותם לנו) ואז יש לי ערמה ענקית של כלים שאני חוזרת מהבית ספר לשטוף. אני צריכה לשטוף כלים עד שאמא שלי מגיעה הביתה בשעה חמש ועם אני שוכחת לשטוף כלים אז ישר שהיא נכנסת הביתה, לפני שהיא בכלל אומרת לי שלום מה קורה שי? היא פשוט מעירה לי על זה שלא שטפתי כלים. אני צריכה גם לפעמים לסדר את הסלון וזה.. בעלה תמיד אוהב להעיר לי על כל מיני דברים ואפילו עם אני הולכת לאבא שלי ושוכחת לשטוף כלים אז הוא מצלם לי את כל הכלים בכיור ובא אלי בטענות. הם מתעצלים מאוד, הבית אף פעם לא מסודר תמיד מלוכלך ואין הפרדה בכביסות של לבן וצבעוני מה שגורם לכל הבגדים שלי להיות דהויים. אני ואמא שלי תמיד רבות, אני מרגישה רשמית שהיא פשוט לא מכירה אותי, היא לא יודעת מה אני אוהבת, מה אני שונאת ולפעמים שאני מדברת אליה אני יודעת שהיא לא מקשיבה לי, היא לא שמה עלי. אני יודעת לקלוט אנשים, אני לא אתחיל להסביר לכם איך. לא טוב לי לגור אצל אמא שלי. יצא לי לדבר על המזונות עם אבא שלי, כל חודש אמא מקבלת 2500 שקל מאבא שלי זה כבר ידוע לי. אבל בעלה תמיד קונה את האוכל הכ זול וגם בכלל לא טעים. ביקשתי מאמא שלי שתביא לי לחמניות, מבלי לדבר איתה על המזונות אבל היא לא הסכימה. ביקשתי שוב כי אני לא אוהבת לחם, עזבו פינוק עכשיו אני פשוט לא אוהבת לחם. בסופו של דבר מעבר למזונות אבא קנה לי לחמניות ואמא עשתה לי "קונצים" והתחילה להתגרות בי על זה שאבא שלי מביא לי לחמניות. והיום, אני כבר יותר משלושה חודשיים הולכת לבית ספר ללא אוכל. אני לא אוכלת משמונה בערב עד שתיים בצהריים יום למחרת. ואז אני חוזרת מהבית ספר בהתקפי אוכל, התזונה שלי מאוד לא בריאה. ולאמא שלי לא אכפת היא אומרת לי שזה בגללי שאני לא לוקחת אוכל.

כל ימי שישי עם אבא אני אוהבת לדבר איתו במרפסת הבית על איך עבר השבוע ויוצא לי הרבה פעמים שאני מתפרקת לידו על זה שהוא נכנע. הוא מביא לאמא שלי מזונות וקנה לי אוכל לבית ספר אבל היום כבר לא ואפילו נותן לי דמי כיס ומה אמא שלי? תחשבו לבד.. יום אחד יצא לי לצעוק עליו, לא בקטע של לכעוס עליו ספציפית פשוט צעקתי עליו את השאלה: "אמא משתמשת במזונות בשבילנו או בשביל עצמה?" והוא אמר לי שהוא לא יכול לומר לי את זה.. אח שלי מטומטם כי הוא לא יודע לפתוח את העניים שלו ולכן הוא בעד אמא שלי. אני ואמא שלי פחות מדברות ואני יודעת שזה הולך להוביל למשהו לא טוב בעתיד. והכי מצחיק שהיא מענישה וצורחת עלי למרות שהיא יודעת שהיא זאת שטועה והיא חושבת שאני עדיין עם המשקפיים שהיא מרכיבה עלי אבל היא לא יודעת ששברתי אותם מזמן ולצערי גיליתי את העולם בגיל מאוד צעיר.

אני בדיכאון, דיכאון רציני. אבא שלי לא המחנך הכי טוב.. הוא נתן לי לשתות XL כבר בגיל 10 ואנחנו שומעים טופאק בשיא הווליום ומתפרעים על הכביש.. מקללים לא מעט.. ולפעמים הוא גורם לאנשים מעט לפחד ממנו אבל הוא כמוני, הוא יודע איך הוא באמת נראה מול כל האנשים מסביב.
בבית הספר אני לא משקיעה, אבל אני כמו תחפושת. אני בבית הספר כמו בהצגה ובבית אני עושה "קאט" וחוזרת להיות מי שאני. כי עם הייתי מתנהגת כמו מי שאני באמת אפשר לומר שילדים היו תופסים מרחק ממני.. אני מרגישה בוגרת יותר ובהחלט חכמה מבחינה של להסתכל על העולם ומבחינתי אדם חכם הוא אדם שהולך לפי הרגש ולפי ההיגיון. ושיודע להוריד את המשקפיים ולקלוט איך העולם באמת מתנהל.

בכל מקרה אני באמת רוצה לעבור לגור אצל אבא שלי אני לא יכולה להמשיך לחיות בסכסוכים וריבים צרחות ולפעמים אפילו איומים מאמא שלי. לחיות בלכלוך ולשטוף כל כך הרבה כלים כאילו גדוד אכל פה.. אני משתגעת יותר ויותר מיום ליום אני יכולה להרגיש את זה. אני בדיכאון רציני זה מוביל אותי כבר לפגוע בעצמי. ובדובדבן שבקצפת כל המשפחה הקטנה והמורחבת שלי מעשנת ועם להיות כנה אתכם אני מרגישה שכבר שנה הבאה יתפסו אותי עם סיגריה ביד.. אני באמת מפחדת מהעתיד כי עם אני יעבור לגור אצל אבא שלי כל המשפחה של אמא שלי תרכל עלי בדיוק מה שהם עשו לבת דודה הקטנה שלי.. היא קטנה ממני בשנתיים וכל המשפחה של אמא שלי מרכלת עליה. יש לי משפחה עם עבר לא ממש טוב.. אנחנו לא הכי מושלמים שיש ובכלל לא רגילים.. יש לנו עבר פחות נעים.. אבל לא אתחיל לספר על זה.

ושכחתי לציין- אמא שלי תמיד אומרת לי שתמיד יש לי עדיפות גדולה יותר לאבא שלי. היא לא יודעת שהיא יודעת הכל וזה מוציא כבר אותה מטומטמת.. להגיד את האמת חברים יקרים שלי.. אני לא אוהבת את אמא שלי. אל תגידו לי לא להגיד את זה. אל תגידו לי שזה גיל ההתבגרות. כי זה התחיל כבר מגיל מוקדם יותר והגיע למצב הזה.
אני משתגעת. מרגישה שאני חייבת לעשות משהו כי אני נכשלת בלימודים, הבריאות שלי על סף מוות, אני מאוד לא מחונכת ועוד אני יודעת את זה ומודה בזאת!, ומרגישה שעישון הולך להיות משהו קבוע אצלי כבר בגיל מאוד צעיר...

אני חייבת עזרה או לדעת מי באמת אשם בכל הדבר הזה?!