לא יכול לגור תחת קורת גג אחת עם הבן זוג של אימא שלי, מה לעשות?

שלום לכולם
אני תום, בן 19. לפני חמש שנים ההורים שלי התגרשו בגירושים מכוערים מאוד. שניהם בגדו אחד בשניה (והם התחילו באותו היום). אחרי הגירושים עברתי לגור עם אימא שלי וסבתא שלי. רק אחרי שבועיים אימא שלי כבר הכניסה את החבר שלה לבית.

החבר שלה גם גרוש. עקב כל מני מניפולציות של האקסית שלו הוא נאלץ לתוור כמעט על הכול וכך גר אצל ההורים שלו בחצי חדר בלי רכוש פרטי. בהתחלה הכול היה בסדר. הוא נתן כבוד לאימא שלי (דבר שאבא שלי לא נתן לה) והוא גם התנהג יפה עם סבתא שלי ואיתי.

אבל אחרי שנה וחצי הוא הראה את הפרצוף האמתי שלו. הוא התגלה כקמצן כרוני. הוא מתקמצן על כל דבר ורב כל הזמן על כסף. הוא התגלה כאדם ביקורתי ושיפוטי. הוא שופט את אימא שלי על כל דבר ובא אליה בטענות. הוא אובססיבי לילדים שלו. רק איתם הוא מבלה כל הזמן והוא זונח את הזוגיות. וגם בואו לא נשכח את העובדה שאימא שלי היא איזה אלף רמות מעליו. בזמן שהיא אישה חכמה ואינטילגנטית בעלת שני תארים שקיבלה בהצתיינות יתרה, הוא יש לו רק בגרות באזרחות. הוא פשוט היה בור כשהם נפגשו. אימא שלי הפכה אותו ליותר חכם. בשנים האחרונות פתאום הבנתי עד כמה הוא חרא.
דבר ראשון: הוא מתייחס לסבתא שלי כמו משרתת. סבתא שלי כבר עשר שנים גרה איתנו. אחרי שסבא שלי נפטר, אימא שלי התחילה לעבוד אז סבתא שלי התנדבה לגור איתנו במהלך השבוע כדי שתוכל לבצע עבודות בית כמו כביסה או בישול (נקיון לא כי יש עוזרת) אבל במהלך השנים היא התעייפה יותר. ועכשיו שאיני לומד או עובד (עקב גיוס להתנדבות בקרוב) אז אני עושה כמה שיותר כדי לעזור לה. עושה כלים במקומה ועוזר לה בבישול. הכול כדי שלסבתא שלי יהיה קל. אני גם הרבה פעמים מנסה לשכנע אותה שאני אעשה את הכול אבל היא תמיד אומרת לי "תום, תן לי גם לעשות. אני רוצה להרגיש עוד צעירה שיכולה לעשות דברים במקום להרגיש זקנה שלא מסוגלת להדליק את הטלוויזיה". אבל אז מגיע החבר של אימא שלי והוא מתחיל להתנהג כאילו היא משרתת. אם היא לא מבשלת מתישהו, הוא מתלונן שהוא צריך לשלם 20 שקל בקפיטריה של העבודה שלו במקום לאכול בבית (הוא בא מהעבודה במיוחד כדי לא לשלם 20 ש"ח לארוחת צהריים). ואם היא לא עשתה כביסה מתישהו, הוא בא אליה בטענות. וזה רק על קצה המזלג. יש הרבה מקרים שסבתא שלי מקבלת את הרושם שהוא חושב שהיא משרתת.

בעיה נוספת זה שהוא פשוט מנצל את טוב ליבה (או הטמטום) של אימא שלי. הוא כבר לא משקיע בזוגיות (אימא שלי היא זו שיוזמת כל הזמן והוא תמיד מסרב). הוא רק מבקר אותה על כל צעד ובא אליה בטענות. על כל דבר שהיא עושה הוא חייב להרים את קולו. והוא גם תמיד מנסה לשכנע אותה להתרחק מהחברות שלה בגלל שהוא מכניס לה לראש שהן מטורפות. הוא פשוט חי בבית שלנו על החשבון שלה ולא עושה כלום. לא קונה כלום. לא משלם חשמל ומים בטענה שזה לא הבית שלו (דבר שנכון כי אימא שלי קנתה אותו) אבל הוא בעצמו גר בבית ומשתמש בחשמל ומים. אימא שלי ביקשה כמה פעמים שפעם בחודש הוא יייתן לה סכום כסף כהחזר על זה שהיא משלמת עבורו. אבל במקום הוא רק עושה קניות ב200 שקל פעם בשבועיים וזהו. הוא יודע שאם היא זורקת אותו הוא יצטרך לחזור לגור בגיל 48 בחצי חדר בדירה המסריחה של ההורים שלו בבת ים.

אבל הבעיה שהכי מפריעה לי זה היחס שלו אליי. פעם הוא היה נחמד אליי. אבל לפני שנתיים וחצי הוא הראה את הפרצוף האמתי שלו: חרא של אדם. על כל דבר קטן, על כל תזוזה שלי, על כל אמירה שלי, על כל מחשבה שלי, יש לו מה להגיד. לבוא אליי בטענות, לבקר אותי על כל דבר, להדגיש עד כמה שאני טועה כל הזמן ועד כמה אני לא בסדר. עד כמה אני מפונק שחושב רק על עצמו ועד כמה אני אדם רע וזה. כל הזמן רק מבקר אותי ושיפוטי כלפי. אני מרגיש שבכל פעם שהוא בבית *שלי* הוא בוחן אותי בזכוכית מגדלת, רק מחכה להזמדנות שאני אעשה טעות (או משהו שלא באלו טוב) רק כדי שיוכל ללעוג לי שוב. עד לפני שנה אני שתקתי. לא אמרתי כלום. כי רציתי שאימא שלי תהיה מאושרת אז לא עשיתי כלום. ויתרתי על הכבוד ועמוד השדרה שלי (שגם ככה נוצר רק אחרי הגירושים עקב התעללות נפשית מאבא שלי). פשוט סתמתי את הפה. אבל אז זה כבר הפך למוגזם. ההערות הפוגעניות שלו כלפיי גדלו והתדירות של הריבים שלנו גדלה.
ואז הוא עבר למשהו אחר: לערב את אימא שלי. אני לא אומר לה כלום כי היא הדגישה כמה פעמים בעבר שהיא "לא רוצה להכנס לזה ולהיות באמצע". אבל הוא, הוא תמיד מספר לה הכול קודם מנקודת המבט (השקרית) שלו כדי להוציא אותי רע. כך שבסופו של דבר אימא שלי רואה אותי כאדם שהתחיל את הכול וככה הוא מסיט אותה נגדלי. מאז החלטתי שאני מחזיר לעצמי את הכבוד שלי והתחלתי להגיב. דבר שיוצר ריבים גדולים. הוא התחיל להתנהג אליי בנבזיות איומה. לא רוצה לפרט יותר מדי אבל זה הגיע למצב שכל הזעם שלי מכל השנים האלה פשוט התפרץ ויצא מצב שאני זרקתי משהו על הרצפה (אל תדאגו לא זרקתי עליו). פשוט נמאס לי מהיחס הזה שלו אליי. אני צריך להרגיש שבבית שלי מגבילים אותי? אני צריך להרגיש לא נוח בבית שלי? אני צריך להרגיש שבבית שלי מציקים לי?
היחס שלו אליי גרם למצב שאני שוקל לגור עם אבא שלי (דבר מוזר כי יש עבר מתוח בינינו).
ואימא שלי, היא מתייחס לבן שלו (21) כמו מלך ולבנות שלו (17 ו-12) כמו אל נסיכות. היא מדברת אליהם ממש יפה, כל הזמן מפרגנת. מכינה להם אוכל, לוקחת אותם לבילויים מדי פעם. היא אשכרה האימא השנייה שלהם.

מה שבאמת מוזר הוא, שגם אימא שלי התחילה להתעורר בזמן האחרון ולראות את הפרצוף האמתי שלו. וגם היא מעידה שנמאס לה ממנו והיא שוקלת להפרד ממנו. אבל אז תמיד היא חוזרת אחורה וישר חוזרת להיות מאוהבת בו.

פשוט נמאס לי לראות אותו מנצל את אימא שלי, נמאס לי לראות אותו מתקמצן על כל דבר, נמאס לי לראות אותו שיפוטי כלפי אימא שלי, נמאס לי מהיחס הגועלי שלו אליי ונמאס לי שהוא חושב על סבתא שלי כמשרתת. נמאס לי ממנו. פשוט נמאס לי. אני רק רוצה שאימא שלי תזרוק אותו לקיבינימט ותמצא בן זוג אחר. פשוט לא יכול להתמודד איתו יותר. אני מעדיף להיות הומלס מאשר לגור איתו תחת אותה קורת גג.