חבר מהתיכון נהרג ב"צוק איתן", אני מקנא בו, מרגיש אפס מאופס

שלום , אני אנסה לעשות את זה בקצרה ,
ימים קשים עוברים על העם שלנו , אנחנו צמודים לחדשות 247 ומאוחדים יותר מכל יום אחר.
זה העם שלנו , שכמו זית , מוציא שמן רק כשמפעילים עליו לחץ.
אז ככה חבר מהתיכון היה בין הנופלים של מבצע "צוק איתן" .
אדם זהב שאני מכבד נורא ומאוד קשה לי עם חסרונו , אומנם לא גדלנו ביחד והוא לא מהחברים הטובים ביותר שלי אך בדרך כלל במצבים שכאלה קל וחומר במוות שקשור בהגנה על המולדת אנחנו נוטים לחוש קרבה לנופלים.
ההלוויה הייתה מרגשת בטירוף , אנשים התרסקו שם והאמת שגם אני.
ההספדים , המכתב שהחייל בעצמו כתב עשו את שלהם והיה מאוד קשה להשאר אדיש.
היו המון אנשים .
ויצא לי בצורה מאוד מוזרה ממש לקנא בבן אדם , ולחשוב שאני מבחינה חברתית לא הגעתי לפסיק ממה שהוא הגיע .
אנשים מעריצים אותו (אני מאמין שזה קיצוני בגלל הנסיבות אך מאמין שגם העריצו אותו בחייו) המון אנשים כולם כל כך אוהבים אותו .
יצא לי לחשוב שאם זה אני הייתי שם אז זה לא היה דומה לזה אפילו.
שכאילו מבחינה חברתית אני אדם הרבה פחות איכותי , ועם כל ההרגשה הזאת התווספה לה רגשות האשם שיש בי רגש שבייסודו רע (קנאה) לאדם שהקריב עצמו למען המולדת.
בקיצור אני לא יודע מה אני מצפה בתשובות , אני ממש מרגיש אפס מאופס אבל היה חשוב לי לפרוק את זה בצורה אנונימית . כי זה לא משהו שאני רואה את עצמי משתף בו מישהו.