הדיכאון גומר אותי ומרגישה לבד,רוצה להיות עצמאית להעיף ממני מי שרואה בי נטל,עצות?

אני מרגישה הכי לבד בעולם..
איבדתי זוגיות, את הדירה, את העבודה ואת כל מי שחיזר אחריי או התעניין בי.
נשארתי לבד, ואם אני רוצה לשתף מישהו אלה יכולים להיות רק ההורים, שהעמסתי עליהם מספיק יחד עם האחים שלי.
אני לא מסוגלת ללכת לטיפול פסיכולוגי כי יש לי בעיה חיצונית שנוצרה בחודשים האחרונים שמשפיעה עליי וסוגרת אותי בבית לדיכאון קשה.
אני לא גרה בדירה ששכרתי. כשגרתי לבד הכרתי מישהו שממש רצה אותי ושהתחלנו לצאת וכבר להיות יותר אצלו סיימתי את החוזה שלי ועברתי אליו. מאז דברים השתנו, נכנסתי לבור כלכלי בגלל דיכאון שהתפתח, מפה לשם כמובן שהוא כבר לא רוצה אותי ולא מסוגל להכיל את כל הבעיות שלי. ובנוסף אין לי מקום אחר לעבור אליו, להורים אין מקום בשבילי ואני תקועה בין 4 קירות עם גבר שלא סופר את הרגשות שלי, מתנהג אליי כמו אל שותפה שאת זה אני מאוד מכבדת אבל כמובן שהוא יוצא החוצה ונפגש עם בחורות ומפתח רומנים בעבודה שלו מבלי שאדע. אפילו לא מביט בי ורואה בי מישהי לגעת בה אז יוצא החוצה להמשיך בחייו. גיליתי במקרה ואני מקללת את הרגע.
כולם אומרים לי שאני צריכה להתחיל לפתור את הבעיות שלי אבל האמת היא שהנפש שלי לא מאפשרת לי לעשות שום דבר מעשי בנוגע לכל זה. החיצוניות לא מאפשרת לי לצאת לעבוד, הכסף לא מאפשר לי לטפל בחיצוניות, סוחבת עם עצמי צער על הוריי שקשה להם ואת הפחדים שלי שאני משתדלת לשמור בלב כדי לא להרגיש פסיכית או לשמוע שתיקה בצד השני. כבר קרה לי ששיתפתי חברה שהייתה כמו אחותי, שהייתי שם בשבילה בנפילות. היא פשוט נעלמה והתרחקה ממני אחרי שפרקתי בפניה הכל.
זה גרם לי להרגיש שזה לא לגיטימי להרגיש ולשתף, להירתע מבכלל לנסות
ולהישאב לדיכאון גדול יותר.
הדיסוננס שבין מה שאני רוצה לעשות והציפיות שלי מעצמי לעומת המצב הנוכחי הוא ענק.
אני רוצה לחיות, רוצה לראות אנשים ולהיות מסוגלת לשוחח איתם, רוצה להיות עצמאית ולהעיף ממני את כל מי שרואה בי נטל, הגוף שלי בוגד בי ואני בוגדת בעצמי

האם מישהו מזדהה ויכול לתת לי עצה ?