איך מתמודדים עם אמא שמורידה את הביטחון העצמי?

אמי דואגת, מגוננת ורוצה את הטוב ביותר בשבילי, אך בפועל אני מרגישה שהיא מורידה לי את הביטחון העצמי. מאז ומתמיד היא התייחסה אליי כמו אל ילדה חסרת אחריות שלא ניתן לסמוך עליה, שלא יכולה לעשות דברים בעצמה, שלא צריכה לעבוד הרבה וללמוד הרבה. זה לא הגיוני מבחינתי, אני בחורה מסודרת, אחראית, אני מאוד אוהבת ללמוד, אפילו הייתי מצטיינת בתיכון. באמת שאני לא מבינה למה היא מתנהגת כך.
לדוגמא, בתקופה שהייתי בשיעורי נהיגה ובהתחלה היה לי מעט קשה עם החניות, במקום לעודד שבסוף אני אצליח, התגובות שקיבלתי ממנה היו:"אולי נהיגה לא מתאימה לך? אולי זה לא בשבילך? זה מפחיד את יכולה לעשות תאונות." כמובן שבסופו של דבר למדתי להחנות כמו שצריך והוצאתי רישיון. בעבר הייתי סופגת את הערות שלה, היום אני לפעמים מתעמתת איתה. גם קרובי המשפחה שלי לא מבינים מדוע היא מדברת בצורה כזאת שפוגעת ויכולה להוריד את הביטחון העצמי ואומרים לי לא להקשיב לה. אני מבינה שהיא עושה את זה מתוך דאגה, אבל זה קשה וזה מפריע שמישהי מאוד קרובה אליי רואה אותי כילדה קטנה שלא מסוגלת לעשות דברים בעצמה. בעבר אף האמנתי לזה. האמנתי שיש דברים שגדולים עלי ועדיף לי לוותר עליהם. היום אני מבינה ששום דבר לא עומד בדרכי ואני לא מוכנה לתת לה להוריד לי את הביטחון העצמי. אני רוצה לפתור את הבעיה ולא לברוח ממנה יותר, לא לספוג את הערות שלה שוב ושוב. שאני מנסה להסביר לה את זה היא טוענת שהיא לא מבינה מה לא בסדר. בסופו של דבר, אני יודעת שאני צריכה למצוא את הדרך לכך שהיא תוכל להבין אותי. עד אז אני אשמח לשמוע עצות.