אמא שלי שונאת אותי ואני רוצה להשלים איתה

היי , קודם כל תודה לכל מי שהגיב כאן..אין לכם מושג עד כמה שאני מעריכה את זה.לא הייתי כאן כבר מלא מלא זמן והסיבה שחזרתי לפה היא שאני ככ מתוסכלת והייתי צריכה עידוד,וללא ספק התגובות חיזקו וניחמו אותי! אממ .. אני לא התלוננתי על אמא שלי אבל נורא ניסיתי לדבר איתה ולשכוח מכל מה שקרה ולפתוח איתה דף חדש , אבל זה פשוט לא הולך . וואי אני באמת לא יודעת מה עוד אפשר להגיד כדי שהיא תקבל אותי, אבל תקבל אותי כמו שאני !דרך אגב, פגשתי מישהי בת 25+ שעברה מה שאני עברתי, כמובן שהייתי בהלם מזה שעוד מישהו בעולם עובר / עבר דבר כזה. אני והיא מדברות הרבה על מה שאני מרגישה וכל שיחה מסתיימת בדמעות שלי ושלה ביחד .. היא נורא עוזרת לי להעביר את היום ואני סוףסוף מרגישה כמעט שלמה עם עצמי חח .. שוב תודה לכל התגובות המדהימות והמחזקות , עזרתם לי הרבה !!

****************************

שלום לכולם :)
חזרתי שוב ועכשיו בגיל 22
כדי לעדכן, להודות שוב ולעודד את אלו שמזדהים עם הסיפור שלי.
קודם כל העדכון- מגיל 18 אני גרה מחוץ לבית(סהכ 4 שנים), מבחינתי זה הפתרון המושלם למצב! לא הגשתי תלונה ולא פניתי לעמותות שמציעות בית חם (לצערי אם הייתי עושה את זה המשפחה הייתה רואה אותי כמשוגעת ומוגזמת כי אף אחד לא ידע באמת כמה עברתי וכמה שאני נהרסת ונפגעת בבית) פשוט בדרכים הכי ״יפות״ יצאתי מהבית- מכינה, צבא, ועכשיו לימודים אקדמיים ש״מאלצים״ אותי לגור קרוב ללימודים ורחוק מהבית. ככה שהרוב המוחלט שמכיר אותי לא יעלה בדעתו שיש סיפור ללמה אני לא חוזרת הביתה וגם משם מניחים (ולא באשמתם בכלל) שהיחסים עם אמא שלי מעולים.

ככל שיש פחות מפגשים ביני לבין אמא שלי ככה יותר טוב ורגוע, הנתק בינינו מאוד מורגש. פעם היינו מתקשרות במהלך השבוע(פעם אחת) לשאול מה שלום כל אחת אבל עם הזמן זה נעלם. אבל לצערי שאני חוזרת לבית הורי ליותר משבוע שוב דברים מתפוצצים ואני שוב מתחברת לילדה בת ה15 שהייתי כשכתבתי את הפוסט ואני מרגישה מתוסכלת ברמות. אין לי מושג איך עברתי הרבה התמודדויות (וגם מאוד התחזקתי מנטלית מאז) ואני עדיין בשנייה יכולה להרגיש אבודה כמו פעם.
אבל אני חושבת שאין מה לעשות עם זה ושמחה שהיום אני במקום אחר.
איזה כיף לי שבכל רגע אני יכולה לחזור למקום השקט שלי ושאני לא חייבת להישאר לכודה בבית הוריי.

לא הייתי פה מאז 2017 ואין לי איך לתאר במילים כמה שהיה לי קשה לקרוא כל מילה שכתבתי.
כל כך הזדעזעתי מהתיאורים, מהמילים והמעשים הקשים שהיו ובעיקר מהכאב שאפשר לקרוא בין השורות. הזעזוע החמור הזה הזכיר לי שאני לא צריכה לקרוא את הפריקה הזו כדי להיזכר באיך שהרגשתי פעם.. היה לי מאוד קשה להתמודד עם הכתוב כי זה הרגיש לי כלכך מוכר ומאוד חי ואמיתי, למרות שהמצב היום הרבה יותר טוב ושונה לגמרי.
אולי זה ככה כי אמא שלי אף פעם לא חזרה בה, במילים ובמעשים שלה?

נכון שאני לא צריכה את האישור שלה לזה שמה שעברתי ממנה הוא לא בסדר, אבל בכל זאת קשה לי לראות אדם שלא חוזר בעצמו, כאילו יש איפשהוא היגיון וצדק במעשיו.
מה גם שברגעים שהייתי מזכירה לה את המעשים והמילים שלה מהעבר היא הייתה מכחישה בצורה כמעט מושלמת.

עד היום וכנראה שגם לתמיד יכעיס אותי מאוד שיש המון הורים שפוגעים בילדיהם *במודע* ומסוגלים להכחיש ולהוציא את הילדים שלהם שקרנים רק כדי לשמור על שמם.

בכל מקרה, הקריאה הייתה מאוד קשה לי ואני אפילו מופתעת מאיך שעוד אז בגיל צעיר יכולתי לפרוק את מה שעל ליבי בצורה כל-כך אמיתית.. ממש יכולתי להרגיש שוב בת ה-15 המתוסכלת שלא מבינה מה היא עושה לא נכון ותוהה אם אלו חיי לתמיד.

אני כל כך אסירת תודה שאני כבר לא שם.
החופש שלי היום גורם לי לדמוע מאושר ולהבין עד כמה שהכל לא מובן מאליו.

ואתם, ואוו.
לקרוא שוב את התגובות שלכם.
לקרוא שוב את ההזדהות, הפריקה של כמה מכם, המילים החמות והעצות הטובות. אתם לא מבינים כמה שזה לא מובן מאליו שהיה לי אתכם בתקופה המאתגרת הזו.
במיוחד בימים האלה, שבהם יחס אמיתי ואהבת חינם אינם מובנים מאליהם, תודה רבה לכם על התשומת לב שהקדשתם לי ולסיפור שלי, על שפתחתם את ליבכם בפניי ועל שידעתם לחבק אותי דרך האינטרנט בצורה מושלמת.
היום יותר מתמיד אני מוצאת כל כך הרבה היגיון בעצות שלכם, אולי כי סוף סוף היום, שאני כבר מחוץ לבית, אני יכולה להסתכל על הסיפור קצת מהצד ולהיות יותר קרובה לצד המחבק והעוזר.
בפעם הלא יודעת כמה, תודה תודה ושוב תודה. הייתם לי למשענת ואני בטוחה שלעוד הרבה שקראו את התגובות והיו זקוקים לזה.
אני מקווה שתמשיכו להיות אנשים כל כך טובים כמו שאתם, שיודעים לתמוך באמת! העולם שלנו זקוק לכם יותר מתמיד והלוואי שאזכה להחזיר לכם איכשהוא על הטוב שעשיתם לי.

ולאלה שהגיעו לכאן כי חיפשו משהו שדומה למה שהם עוברים/עברו.
אני רוצה שתדעו, שתשננו ושתאמינו-

אתם הרבה יותר חזקים ממה שאתם חושבים.
אתם הרבה יותר טובים ממה שאתם חושבים.
אתם הרבה יותר מדהימים ממה שאתם חושבים.
אתם הרבה יותר חשובים ממה שאתם חושבים,
ואתם הרבה יותר אהובים ממה שאתם חושבים.

תאמינו לי, אתם עוד לא רואים כמה שאתם טובים, חזקים ומיוחדים.
העולם צריך בני אדם כמוכם, שיודעים מה זה להיות דחוי ולהרגיש שנוא ע״י האדם שכביכול הכי אמור לחבק ולאהוב אתכם.
אתם אלה שיודעים כמה אהבה היא לא מובנת מאליה, מה מחירה ולמה כל כך חשוב להפיץ אותה.
אתם אלה שיודעים מהו המשקל הכבד שיש למילים וכמה שחשוב לבחור אותן בקפידה.
אתם אלה שיודעים כבר מגיל קטן מה זה להזדקק לעזרה ובו זמנית להיות האלה שנותנים אותה.
אלה שעברו התעללות פיזית- אתם אלה שיודעים כמה רוע ורעל יש בגרימת כאב פיזי לאחר, ושלא נדבר על פגיעה פיזית בחסרי ישע.
אתם רגישים, אמפתיים, חזקים, מכילים וטובים.
ואין עוד כמוכם בעולם הזה.
יש לכם כוח של צבא שלם! בבקשה אל תשכחו את זה ואל תוותרו על עצמכם.
מי שמוותר עליכם מוותר על אוצר ומי שמוותר על אוצר הוא פראייר ואני מרחמת עליו.

מישהי אז רשמה לי בתגובה- ״ תסלחי לעצמך אם נראה לך שעשית טעות פה ושם״ (מעבר לזה, כל התגובה שלה פשוט מעולה והיא מושלמת. היא הייתה אז בת 28 ועברה משהו דומה- היא ללא כל ספק מדברת מניסיון ועם מלא חוכמת חיים. תקראו בתשומת לב את תגובתה ותאמצו ללב את המילים שלה!).
אז שותפים.ות שלי- תסלחו לעצמכם, בבקשה. אתם לא אשמים ואתם מספיק טובים כדי לתקן כל מעשה שלכם וכדי לפעול הכי נכון ונקי שאפשר. אז אל תכעסו על עצמם ותדעו לסלוח, לשחרר ולחבק את עצמכם.
זה כל כך חשוב.
כל אחד ואחת מכם נמצא עמוק אצלי בלב.
מבלי להכיר אתכם ומבלי שתשתפו כאן במה שאתם עוברים אני חושבת עליכם מלא ומתפללת שתזכו לכל הטוב שבעולם.
הרי כל כך מגיע לכם.

אוהבת אתכם מלא 3gt; ותרגישו הכי בנוח לפרוק כאן בתגובות, אשמח להיות כאן בשבילכם.

לכל מי שקרא תודה רבה על הקריאה, כרגיל יצאתי אחת החופרות חחח gt;<

נ.ב.- מצטערת מאוד שלא פניתי למי שהציג בפני מייל ליצירת קשר, למרות שמאוד מאוד רציתי פחדתי שתהיה דרך לחשוף אותי ואני עד היום מנסה להימנע מזה כמה שאפשר כדי לא לחשוף את הסיפור שקשה לי לשיתוף עד היום וגם כדי לא להוציא לאמא שלי שם רע, אני חושבת שמה שהיה היה ואני בחיים לא אתכחש או אשכח את מה שעברתי איתה, אבל הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע ולהשפיל מישהו גם אם זה מגיע לו. זה היה משהו שהיה מאוד שנוא עליי ואני משתדלת בכל מחיר לא לעשות אותו בחזרה.

Peace&Love לכולם 3gt;

היי , קודם כל תודה לכל מי שהגיב כאן..אין לכם מושג עד כמה שאני מעריכה את זה.לא הייתי כאן כבר מלא מלא זמן והסיבה שחזרתי לפה היא שאני ככ מתוסכלת והייתי צריכה עידוד,וללא ספק התגובות חיזקו וניחמו אותי! אממ .. אני לא התלוננתי על אמא שלי אבל נורא ניסיתי לדבר איתה ולשכוח מכל מה שקרה ולפתוח איתה דף חדש , אבל זה פשוט לא הולך . וואי אני באמת לא יודעת מה עוד אפשר להגיד כדי שהיא תקבל אותי, אבל תקבל אותי כמו שאני !דרך אגב, פגשתי מישהי בת 25+ שעברה מה שאני עברתי, כמובן שהייתי בהלם מזה שעוד מישהו בעולם עובר / עבר דבר כזה. אני והיא מדברות הרבה על מה שאני מרגישה וכל שיחה מסתיימת בדמעות שלי ושלה ביחד .. היא נורא עוזרת לי להעביר את היום ואני סוףסוף מרגישה כמעט שלמה עם עצמי חח .. שוב תודה לכל התגובות המדהימות והמחזקות , עזרתם לי הרבה !! **************************** שלום לכולם :) חזרתי שוב ועכשיו בגיל 22 כדי לעדכן, להודות שוב ולעודד את אלו שמזדהים עם הסיפור שלי. קודם כל העדכון- מגיל 18 אני גרה מחוץ לבית(סהכ 4 שנים), מבחינתי זה הפתרון המושלם למצב! לא הגשתי תלונה ולא פניתי לעמותות שמציעות בית חם (לצערי אם הייתי עושה את זה המשפחה הייתה רואה אותי כמשוגעת ומוגזמת כי אף אחד לא ידע באמת כמה עברתי וכמה שאני נהרסת ונפגעת בבית) פשוט בדרכים הכי ״יפות״ יצאתי מהבית- מכינה, צבא, ועכשיו לימודים אקדמיים ש״מאלצים״ אותי לגור קרוב ללימודים ורחוק מהבית. ככה שהרוב המוחלט שמכיר אותי לא יעלה בדעתו שיש סיפור ללמה אני לא חוזרת הביתה וגם משם מניחים (ולא באשמתם בכלל) שהיחסים עם אמא שלי מעולים. ככל שיש פחות מפגשים ביני לבין אמא שלי ככה יותר טוב ורגוע, הנתק בינינו מאוד מורגש. פעם היינו מתקשרות במהלך השבוע(פעם אחת) לשאול מה שלום כל אחת אבל עם הזמן זה נעלם. אבל לצערי שאני חוזרת לבית הורי ליותר משבוע שוב דברים מתפוצצים ואני שוב מתחברת לילדה בת ה15 שהייתי כשכתבתי את הפוסט ואני מרגישה מתוסכלת ברמות. אין לי מושג איך עברתי הרבה התמודדויות (וגם מאוד התחזקתי מנטלית מאז) ואני עדיין בשנייה יכולה להרגיש אבודה כמו פעם. אבל אני חושבת שאין מה לעשות עם זה ושמחה שהיום אני במקום אחר. איזה כיף לי שבכל רגע אני יכולה לחזור למקום השקט שלי ושאני לא חייבת להישאר לכודה בבית הוריי. לא הייתי פה מאז 2017 ואין לי איך לתאר במילים כמה שהיה לי קשה לקרוא כל מילה שכתבתי. כל כך הזדעזעתי מהתיאורים, מהמילים והמעשים הקשים שהיו ובעיקר מהכאב שאפשר לקרוא בין השורות. הזעזוע החמור הזה הזכיר לי שאני לא צריכה לקרוא את הפריקה הזו כדי להיזכר באיך שהרגשתי פעם.. היה לי מאוד קשה להתמודד עם הכתוב כי זה הרגיש לי כלכך מוכר ומאוד חי ואמיתי, למרות שהמצב היום הרבה יותר טוב ושונה לגמרי. אולי זה ככה כי אמא שלי אף פעם לא חזרה בה, במילים ובמעשים שלה? נכון שאני לא צריכה את האישור שלה לזה שמה שעברתי ממנה הוא לא בסדר, אבל בכל זאת קשה לי לראות אדם שלא חוזר בעצמו, כאילו יש איפשהוא היגיון וצדק במעשיו. מה גם שברגעים שהייתי מזכירה לה את המעשים והמילים שלה מהעבר היא הייתה מכחישה בצורה כמעט מושלמת. עד היום וכנראה שגם לתמיד יכעיס אותי מאוד שיש המון הורים שפוגעים בילדיהם *במודע* ומסוגלים להכחיש ולהוציא את הילדים שלהם שקרנים רק כדי לשמור על שמם. בכל מקרה, הקריאה הייתה מאוד קשה לי ואני אפילו מופתעת מאיך שעוד אז בגיל צעיר יכולתי לפרוק את מה שעל ליבי בצורה כל-כך אמיתית.. ממש יכולתי להרגיש שוב בת ה-15 המתוסכלת שלא מבינה מה היא עושה לא נכון ותוהה אם אלו חיי לתמיד. אני כל כך אסירת תודה שאני כבר לא שם. החופש שלי היום גורם לי לדמוע מאושר ולהבין עד כמה שהכל לא מובן מאליו. ואתם, ואוו. לקרוא שוב את התגובות שלכם. לקרוא שוב את ההזדהות, הפריקה של כמה מכם, המילים החמות והעצות הטובות. אתם לא מבינים כמה שזה לא מובן מאליו שהיה לי אתכם בתקופה המאתגרת הזו. במיוחד בימים האלה, שבהם יחס אמיתי ואהבת חינם אינם מובנים מאליהם, תודה רבה לכם על התשומת לב שהקדשתם לי ולסיפור שלי, על שפתחתם את ליבכם בפניי ועל שידעתם לחבק אותי דרך האינטרנט בצורה מושלמת. היום יותר מתמיד אני מוצאת כל כך הרבה היגיון בעצות שלכם, אולי כי סוף סוף היום, שאני כבר מחוץ לבית, אני יכולה להסתכל על הסיפור קצת מהצד ולהיות יותר קרובה לצד המחבק והעוזר. בפעם הלא יודעת כמה, תודה תודה ושוב תודה. הייתם לי למשענת ואני בטוחה שלעוד הרבה שקראו את התגובות והיו זקוקים לזה. אני מקווה שתמשיכו להיות אנשים כל כך טובים כמו שאתם, שיודעים לתמוך באמת! העולם שלנו זקוק לכם יותר מתמיד והלוואי שאזכה להחזיר לכם איכשהוא על הטוב שעשיתם לי. ולאלה שהגיעו לכאן כי חיפשו משהו שדומה למה שהם עוברים/עברו. אני רוצה שתדעו, שתשננו ושתאמינו- אתם הרבה יותר חזקים ממה שאתם חושבים. אתם הרבה יותר טובים ממה שאתם חושבים. אתם הרבה יותר מדהימים ממה שאתם חושבים. אתם הרבה יותר חשובים ממה שאתם חושבים, ואתם הרבה יותר אהובים ממה שאתם חושבים. תאמינו לי, אתם עוד לא רואים כמה שאתם טובים, חזקים ומיוחדים. העולם צריך בני אדם כמוכם, שיודעים מה זה להיות דחוי ולהרגיש שנוא ע״י האדם שכביכול הכי אמור לחבק ולאהוב אתכם. אתם אלה שיודעים כמה אהבה היא לא מובנת מאליה, מה מחירה ולמה כל כך חשוב להפיץ אותה. אתם אלה שיודעים מהו המשקל הכבד שיש למילים וכמה שחשוב לבחור אותן בקפידה. אתם אלה שיודעים כבר מגיל קטן מה זה להזדקק לעזרה ובו זמנית להיות האלה שנותנים אותה. אלה שעברו התעללות פיזית- אתם אלה שיודעים כמה רוע ורעל יש בגרימת כאב פיזי לאחר, ושלא נדבר על פגיעה פיזית בחסרי ישע. אתם רגישים, אמפתיים, חזקים, מכילים וטובים. ואין עוד כמוכם בעולם הזה. יש לכם כוח של צבא שלם! בבקשה אל תשכחו את זה ואל תוותרו על עצמכם. מי שמוותר עליכם מוותר על אוצר ומי שמוותר על אוצר הוא פראייר ואני מרחמת עליו. מישהי אז רשמה לי בתגובה- ״ תסלחי לעצמך אם נראה לך שעשית טעות פה ושם״ (מעבר לזה, כל התגובה שלה פשוט מעולה והיא מושלמת. היא הייתה אז בת 28 ועברה משהו דומה- היא ללא כל ספק מדברת מניסיון ועם מלא חוכמת חיים. תקראו בתשומת לב את תגובתה ותאמצו ללב את המילים שלה!). אז שותפים.ות שלי- תסלחו לעצמכם, בבקשה. אתם לא אשמים ואתם מספיק טובים כדי לתקן כל מעשה שלכם וכדי לפעול הכי נכון ונקי שאפשר. אז אל תכעסו על עצמם ותדעו לסלוח, לשחרר ולחבק את עצמכם. זה כל כך חשוב. כל אחד ואחת מכם נמצא עמוק אצלי בלב. מבלי להכיר אתכם ומבלי שתשתפו כאן במה שאתם עוברים אני חושבת עליכם מלא ומתפללת שתזכו לכל הטוב שבעולם. הרי כל כך מגיע לכם. אוהבת אתכם מלא 3gt; ותרגישו הכי בנוח לפרוק כאן בתגובות, אשמח להיות כאן בשבילכם. לכל מי שקרא תודה רבה על הקריאה, כרגיל יצאתי אחת החופרות חחח gt;< נ.ב.- מצטערת מאוד שלא פניתי למי שהציג בפני מייל ליצירת קשר, למרות שמאוד מאוד רציתי פחדתי שתהיה דרך לחשוף אותי ואני עד היום מנסה להימנע מזה כמה שאפשר כדי לא לחשוף את הסיפור שקשה לי לשיתוף עד היום וגם כדי לא להוציא לאמא שלי שם רע, אני חושבת שמה שהיה היה ואני בחיים לא אתכחש או אשכח את מה שעברתי איתה, אבל הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע ולהשפיל מישהו גם אם זה מגיע לו. זה היה משהו שהיה מאוד שנוא עליי ואני משתדלת בכל מחיר לא לעשות אותו בחזרה. Peace&Love לכולם 3gt;