מרגיש חנוק ורוצה להיות לפעמים לבד אבל מבחינתה זה שאני לא אוהב אותה, אני מגזים?

אני בן 21 , בזוגיות של כשנתיים בקרוב.

במהלך כל הזוגיות היינו ביחד, נסענו ביחד לצבא בבקרים, חזרו ביחד, ישנו באותה מיטה, אני לא בן אדם שמוקף בחברים אז יוצא מצב שאין סופש אנחנו לא ביחד.
בקיצור, אנחנו !תמיד! ביחד.

זה נורא כיף לנסוע בבקרים עם הבת זוג, ולחזור הביתה ולהכין אוכל ביחד, לראות טלויזיה ביחד, לקרוא ספר ביחד וכו׳, אבל בגבול הטעם הטוב.

אני מרגיש חנוק, אין לי את המקום לעשות את הדברים שאני באמת אוהב, ויתרתי על כל כך בשביל להיות איתה תמיד כתוצאה מלחץ שלה.

אז כמו בכל זוגיות תקינה, דיברתי איתה על זה, אני לא ביקשתי הרבה, לאחרונה כחודשיים שאני מבקש לישון לילה אחד לבד ואני מקבל רק סירובים, איומים שאם אשן לבד נפרד.
מבחינתה לישון לבד אומר שאני לא אוהב אותה, שזה לא תקין בזוגיות, שזה לא הולם, שזה משקף את הסדר עדיפות שלי. שזה שטויות כי אני 24 שעות איתה.

זה לא עוזר שאנחנו כל הזמן ביחד במקום שלה, אני כבר מתגעגע לחדר שלי, לתחביבים שלי, לישון לבד, לשקט בערבים, למשפחה ולאחים קטנים.

הבהרתי לה שהכוונה שלי לישון בבית לא אומר שאני רוצה נתק מוחלט, טלפונים נעשה באהבה, נוכל לצפות בנטפליקס ביחד בטלפון אם היא תרצה, אני תמיד אהיה זמין אליה, אבל לא יצא מזה כלום.

אני מגזים? אני הלא בסדר פה? זה באמת עד כדי כה נורא לרצות לישון לבד או בכללי לעשות משהו לבד כשאתה בזוגיות?
מה אפשר לעשות במצב כזה? איך אני עוד יכול להסביר את עצמי, איך אפשר לשכנע את הצד השני במצב כזה.