אני יודע שקראתם את הכותרת והתעצבנתם
ובטח כל מי שנכנס לכאן חושב שאני אבא רע ומגעיל
אבל אני מאז לכתוב את הדברים כאלה כי זה אנונימי... זה לא מסוג הדברים שהייתי משתף עם החברים או כותב בפייסבוק... בבקשה אל תמהרו לשפוט אותי.
יש לי רגשות קשים מאוד
בתי בת 12, עכשיו עולה לכיתה ז', היא מאוד שמנה לגילה
עד גיל 8 היא הייתה נערה יפיפייה, בלונדינית עם עיניים כחולות, ולאט לאט עם השנים היא התנפחה ונהייתה שמנה מאוד לגילה...
עם כמה שזה נשמע לא טוב שזה בא מפי של אבא, בתי לא נראית טוב
וחוץ מזה, אני גם דואג לבריאות שלה, כי היא אוכלת המון אוכל שהוא לא בריא וזה כבר לא בשליטתנו.
אני בטוח שאשתי גם מרגישה ככה, אבל היא לא מעזה לדבר על זה... היא תמיד אומרת "יום יבוא והיא תרזה", ואני לא מאמין בזה, אני רוצה שהיא תרזה עכשיו... שעכשיו היא תעשה שינוי
אני לא רוצה שהיא תעלה לחטיבה ושאנשים יצחקו עליה, אני לא רוצה שהיא תחווה הצקות והתעללויות רק בגלל איך שהיא נראית. אני יודע איך זה... אני חוויתי את אותם הצקות בדיוק בגילאי החטיבה והתיכון רק בגלל שהייתי עגלגל. לא רוצה שבתי תחווה דברים קשרים כאלה.
וזה בדיוק למה כתבתי בכותרת "זו לא הבת שרציתי", כי לא רציתי ילדה שתחווה את מה שאני חוויתי.
עצוב לי לומר, אבל פעם הייתי משביץ בה, איזה ילדה יפה
והיום אני פחות... זו המציאות... אם זה בסדר ואם לא.
גם האנשים שרואים אותה ושפעם אמרו שהיא יפה... אני רואה את המבט שלהם ואיך הם מסתבכים עם התגובה, הם לא יודעים איך להגיב שהם רואים אותה...
חשוב לי להדגיש שהיא לא שמנמונת, היא באמת מאוד שמנה לגילה... וזה קרה ב-4 שנים בגלל חוסר תשומת לב שלי ושל האמא שלא שמנו לב למה שהיא מכניסה לפה.
אני באמת לא יודע מה לעשות
הרגשות הקשים שלי מכבידים לי על הנשמה, המראה שלה והבריאות שלה מטרידים אותי
אני באמת לא יודע איך להתמודד עם המצב הזה... עזרה?