מתחיל להתמודד עם היותי הומו.

אני בן 21, יודע שאני הומו מגיל צעיר אבל הדחקתי את זה ברמה סופר קיצונית כי המשפחה שלי הומופובית.
הדחקתי את זה ברמה הכי קיצונית שאפשר, אני מרגיש ששכחתי שאני הומו.
אני יודע שאני הומו מאז שהייתי ילד בחוג שחייה, כשהייתה לי זקפה כשחבריי לחוג היו מתקלחים אחרי החוג.
הפעם הראשונה בחיים שהתאהבתי בכיתה ז באחד הנערים בכיתה, הייתי חולם אליו כמעט כל לילה, יום אחד המורה העבירה אותו לשבת לידי בתמימות והדופק שלי היה בשמיים. אחרי החופש הגדול זה עבר לי ומאז לא התאהבתי באף אחד.
הנטייה המינית הייתה שנים כל כך מודחקת, ממש ברמות סופר קיצוניות.
פעם כשהייתי שומע את המשפחה משמיצה הומואים הייתי כל כך נפגע ונלחץ ונחרד, ומאז שההדחקה תפסה תאוצה, במקרים כאלה העברתי את זה כאילו כלום, כאילו זה לא שייך אלי.
אני אפילו לפעמים מוצא את עצמי מספר בדיחות על הומואים לחברה מהעבודה, לא בקטע של ללעוג פשוט כי אני בן אדם עם חוש הומור.
עד היום מצאתי את עצמי מאונן על נשים ונהנה, אני מרגיש שקיימת איזשהי משיכה לנשים, אולי פחות חזקה מלגברים, האוננות על נשים כן הייתה מספקת אבל תמיד הרגשתי שלא מספיק.
אף פעם לא הייתי בזוגיות, לא עם גבר ולא עם אישה.
שוב, זה כל כך מודחק אצלי שכאילו שכחתי שאני הומו והסיבה שכביכול אני לא בזוגיות עם אישה היא שאני אוהב את הלבד שלי, כי אין לי מספיק ביטחון, כי אין לי איפה להכיר וכו.
גם עכשיו אני לא מרגיש תשוקה לזוגיות עם גבר מי יודע מה, אבל זה בגלל ההדחקה לפי הפשרנות שלי.
אני בטיפול פסיכולוגי במשך חצי שנה, במהלך החצי שנה האחרונה דיברתי עם הפסיכולוג על המון דברים והשבוע התחלנו בפעם הראשונה לדבר על נושא המיניות והמשיכה, עוד לא הודיתי בפניו שאני הומו, אני מתכוון לעשות את זה בפגישה הבאה, כמובן שאני מאוד מתוח מזה אבל עצם
המגע בנושא פשוט הזכיר לי את זה שאני הומו. את מה ששנים על גבי שנים שכחתי ממנו.
פתאום הכול עלה, אחרי שנים של הדחקה, הפחד מהתגובה של הסביבה, התמודדות שלי עם הדבר, הקבלה שלי את עצמי.
אני מסתובב עם דפיקות לב ותחושת מתח בימים האחרונים, פתאום נזכרתי שאני הומו אחרי ששנים שכחתי מזה.
פתאום חזרתי להיות נער צעיר שקלט שהוא גיי ונכנס למסלול החרדה המוכר של חברי הקהילה הגאה.
זהו, הרגשתי צורך לשתף.
מקווה שיהיה טוב.