נמאס לי כבר ליפול. מה לעשות?

היו תקופות לפני שנתיים שלוש שהייתי שותה הרבה ומעשן ירוק, חוזר לבית שפוך ומקיא, דכאון, הרגשה כללית ממש רעה.
לאחרונה עקב כמה מקרים שקרו שדי ערערו את הבטחון העצמי שלי, התחלתי שוב לשתות קצת ולעשן ירוק. נקודת השבירה הגיעה כשהתמסטלתי ואז שוב התחלתי להקיא הרבה, וזה החזיר אותי שנים אחורה לתקופה הרעה שהייתי בה, וההרגשה הרעה הזאת. שוב פעם, כמו לפני 3 שנים, חברים שלי עומדים לידי כשאני על הרצפה מקיא, מסתכלים עליי כאילו אני איזה אפס. מרגיש כאילו לא התקדמתי, כאילו נשארתי תקוע אני והעצב שלי. אני לא רוצה להיות שם, אני רוצה לעבוד, להרוויח את לחמי, נמאס לי להרגיש רע.
אני רוצה לעזור לתרום ולתת, אבל איך אפשר לאהוב אחרים כשקשה לי עם עצמי? אני כרגע בסדר, מצאתי עבודה טובה לא מזמן, אני מתנדב בכל מיני ארגונים , ואני רוצה להמשיך ככה. אני לא רוצה ליפול יותר, ונמאס לי מאלכוהול, ירוק, וכו'.
סבבה לי לבד, אני לא נוטה לצאת עם חברים או בכלל בדרך כלל, מה שקרה לאחרונה זה מקרה חריג, אבל אני מרגיש רע בגלל זה.
זה יותר פריקה מאשר בקשת עצה, אבל אם למישהו/י יש איזה סיפור מעניין שאפשר לחלוק, אשמח לשמוע.