למה יש בי רצון כל הזמן לשתף בסטורי כל צעד שאני עושה?

אני מכור לשיתוף.
זה התחיל מהאיסיקיו,מקושרים,סטטוסים בפייסבוק והיום סטורי באינסטגרם.
אני משתף המון. כמובן מה שאני בוחר
אבל עדיין. מוצא את עצמי לפעמים חצי שעה על סטורי אחד לפני שאני משתף
לא חבל על הזמן שלי?
משתף את הספר שאני קורא,איזה אימון אני עושה,איפה אני עובד (אני עצמאי ומתחזק בין היתר את האיסנטגרם בתור משהו עסקי),מה אני שותה ולאן אני יוצא.
יש לי חבר שאני די מחזיק ממנו. שאלתי אותו פעם אחת אם לא בוער בו לשתף
אמר לי שהוא לא צריך את הפידבק הזה מהסביבה. וגרם לי לחשוב
למה אני משתף?
נגיד בתקופה שאני רווק אז אני משתף בשביל תשומת לב מבחורות. כרגע יש לי מישהי
אבל עדיין מוצא את עצמי נשאב לזה הרבה שעות ביממה בשביל להציג את החיים הטובים. מקבלים את הבירה בפאב "רגע רגע" אני צריך לצלם. עושה 20 סלפים עד שיוצא משהו מושלם ואז מעלה ואז שובר את הראש בכותרות וזה גם ככה נעלם אחרי 24 שעות. אז מאיפה נובע הצורך באישור תמידי הזה?
אני ממלא את היום שלי בדברים טובים. השאלה אם כדאי למתן את זה?
או לזרום עם זה לפי תקופות?
כי לפעמים אני מעלה 8 ביום ולפעמים שבוע בלי כלום.