מקום עבודה דוחקים אותי לקצה דורשים ממני לעבוד מהבית בתת תנאים מה לעשות?

תודה מראש למי שיקדיש את הזמן ויקרא, למרות שזה ארוך. אני כותבת באמת מהלב כאן ..
אקדים ואספר שעברתי חיים לא הכי פשוטים... בלי לפרט יותר מדי יצאתי מבית שאפשר לקרוא לו מתעלל רגשית ומגיל 21 ניתקתי קשר, מאז אני שוכרת דירה וחיה את החיים שלי בלי גב כלכלי ובלי תמיכה רגשית. לאור המצב לא ממש יכולתי להתקדם ולרכוש השכלה מטעמים כלכליים. חייבת לציין שזה עוד יותר קשה כי אני מחוננת מאובחנת, אני גם רואה את הדברים באור קצת אחר וגם יודעת שבסיטואציה אחרת יכולתי לפרוח, ללמוד, לסיים בהצטיינות...
כרגע אני תקועה בעבודה מסריחה, שירות לקוחות כלשהו. מעבר לעבודה עצמה שאני לא אוהבת, מדובר גם במקום עם יחס מזלזל, מאוד מתקמצנים עלינו ודורשים המון. אני עושה את זה כרגע בלית ברירה, חיה עם בן זוג סטודנט שתכנן לעבוד תוך כדי ובחופשים אבל גילה בדיעבד שהלימודים טיפה יותר עמוסים מהמצופה ועקב זה אין לו זמן לעבוד בכלל... אין התחשבות בכלל מצד המכללה... אז כרגע אני לא באמת יכולה לעזוב עבודה כי אני מפרנסת יחידה.
בדרך כלל אני באמת עושה את המקסימום ולמרות שהפילו עליי כמות של עבודה יותר משאר העובדים (אולי כי מקומות כאלה רואים "עובד טוב" אז באים בגישה של "אנחנו סומכים עליך יותר בגלל זה נותנים לך יותר"?...) אני לרוב כן משתדלת לתת שירות טוב ללקוחות. כמה רע לי בחיים האישיים שלי לא אמור לבוא על חשבון של אף לקוח.
במקביל לעבודה אני עוברת תהליך רגשי מאוד מורכב, אחרי כמה שנים החלטתי שאני לא רוצה רק לחיות בשקט אלא אני רוצה להיות מסוגלת לשים את כל העבר הנוראי מאחוריי ולהתקדם קדימה בחיים... מדובר על טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי של פעמיים בשבוע ואני מרגישה הרבה יותר טוב, אבל אני עדיין באמצע הדרך ובמקום רגיש... כרגע פתחתי את כל הפצעים מחדש והם עדיין לא סיימו להתאחות. מעבר לזה כרגע גם מוטרדת בגלל כמה בעיות רפואיות שעדיין בבדיקות. בקיצור, סיר לחץ מטורף.
עכשיו קרה משהו פחות מצופה ונכנסתי לבידוד,הודעתי מראש למקום עבודה שאני לא יכולה לעבוד בבית כי אין לי תנאים... אני לא באמת יכולה לממן בית גדול והכל, אני מגיל 21 מפרנסת את עצמי... גם אין לי יותר מדי ריהוט. השולחן היחיד שבבית נורמלי הוא באמצע הבית בפינת אוכל אני לא יכולה לעבוד ככה חייבת שקט ופרטיות אני לא מסוגלת לדבר בטלפון כשעוד אנשים שומעים אותי (יודעת שזה קצת מוזר אבל כבר אמרתי שאני בטיפול פסיכולוגי?...). בסגר הראשון כשאף אחד לא ידע מה יהיה עבדתי סגורה בחדר שינה על שידה קטנה עם כיסא פלסטיק הכי זול כי זה מה שיכולתי להרשות לעצמי לקנות... התוצאות היו שסיימתי כל יום בבכי וכאבי גב ופיתחתי בעיות עור בגלל כל הסטרס. היתה עוד פעם לפני כמה חודשים שהייתי בבידוד ממש כמה ימים ולחצו עליי לעבוד מהבית, כאן כבר חטפתי דלקת בגב עליון מישיבה לא נוחה. עכשיו כבר אמרתי שאני לא מוכנה, זה לוקח ממני מחיר כבד מדי של הבריאות שלי ובשביל מה?
אז כמה ימים באמת עזבו אותי בשקט, ועכשיו התחילה לשלוח הודעות מנהלת צוות שלי על זה שקשה להם והצוות בלי אוויר וכו', ממש ניסתה לעשות ריגשי. הסברתי לה שאין לי תנאים זה פוגע לי בבריאות ואני לא יכולה. הבא בתור כבר מנהל מוקד שוב ריגשי ו"זאת לא התגובה שציפיתי לשמוע ממך"... אני מדגישה מדובר על מקום עבודה שמתנהל לא נכון וממש מתקמצן. כבר אמרנו כל העובדות שחייבים עוד אנשים עוד כוח אדם כדי שלא נמצא את עצמנו בקריסה אם יש אילוצים כאלה או אחרים, והמנהל בשלו טוען שאין דבר כזה מישהו שיהיה מוכן לגבות בשעת הצורך (כנראה לא שמע על זה שבכל מקום עבודה אחר יש סטנד ביי). עזבו שיש נציגה שבחלת כבר חודש וחצי ועד עכשיו כל שאר הצוות עושה את את העבודה שלה, המנהל לא רואה עדיין צורך להביא מישהי שתחליף אותה בינתיים...
בקיצור, עכשיו העבודה והמנהלים אוכלים את הדייסה שהם בישלו ולא הקשיבו, הנציגות שכן עובדות לא עומדות בעומס וכנראה משגעות אותם, ובצדק, אז במקום למצוא פתרון הגיוני הם לא מפסיקים ללחוץ עליי לעשות מה שיפגע לי בבריאות הפיזית ונפשית ולא משחררים ממני. אני גם ככה כבר תקופה מוטרדת מאוד מהמצב הבריאותי שלי וכבר כמה שבועות לא התאפשר הטיפול הפסיכולוגי קודם בגלל בלתמים כאלה ואחרים ועכשיו בגלל הבידוד. אני כבר באמת ממש מרגישה רע ועכשיו העבודה עוד מתייחסים אליי ככה.. מה אני אמורה לעשות כאן?... כבר חסרת אונים