מתחילה להתגבש אצלי ההחלטה לנתק קשר מאמא שלי... מרגיש שאין לי ברירה ואני מרגיש רע עם זה

טוב נושא באמת מורכב... הורים גרושים מגיל 3 וחייתי בחזקת אבי עם סיוע המשפחה.. אמא שלי שמרה על קשר וניסתה לתרום לפי יכולותיה.. וזאת בדיוק הבעיה מחלק הבעיות.. אין לה יכולות גבוהות יותר מידיי.. גם אחרי כמעט 30 שנים היא מאשימה את אבא שלי "שהרס לה את החיים" כאילו לא היו לה 30 שנים להשתקם.. לא פיתחה קריירה אף פעם.. אין לה רישיון נהיגה.. ותמיד הייתה במעמד הנמוך בין האחים שלה במשפחה. כול זה עוד כשלעצמו לא מפריע לי.. הבעיה היא שהיא אישה גסה ולא עדינה.. תוקפנית.. לפעמים רק מלשמוע אותה אני מקבל עצבים.. רכלנית וקנאית.. ואם הייתי מקשיב לעצות מסויימות ממנה הייתי נשאר תקוע בחיים. יחד עם זאת.. יש לה סבלנות לתת לי אוזן קשבת כשכולם עסוקים בחייהם ומן הסתם היא רוצה שיהיה לי טוב.. אני לא מפחד להתנתק מאנשים.. התנתקתי מ8 אנשים שונים בשנתיים האחרונות וזה הקל עליי ותמיד הייתה התקדמות אחרי שעשיתי את זה.. יחד עם זאת זאת אמא שלי והיא יקרה לי.. אבל היא פשוט בלי טקט וכמה שאני לא מנסה להסביר לה מה מפריע לי בהתנהגויות שלה היא לא מפנימה ומשתנה. שאר המשפחה יותר למדו לאורך השנים איך להתנהל איתי.
ואני גם אדם דיי עצבני ולא קל אני מודה.. אבל צימצמתי את המרחב החברי לאנשים שאני מסתדר איתם ואני יציב איתם כבר המון שנים.. אבל להוציא אותה ממעגל האנשים שבחיי יהיה צעד קיצוני. אם הייתה לי חברה סביר להניח שהייתי רגוע יותר.. אבל זה לא הנושא עצמו.. אשמח לשמוע עצות כיצד אני צריך לנהוג איתה לדעתכם בהתאם לנסיבות הקיימות בהווה.