אני בודדה ושבורה מבפנים, אתם חושבים שהמצב הזה ישתנה מתישהו?

אני בת 17 בכיתה יא , אני פשוט סובלת בבית הספר שלי,נתחיל בזה שזהו בית ספר דתי (רק עם בנות)בזמן שאני לא דתייה, הייתה לי הזדמנות לעבור בית ספר אבל בגלל החששות ותחושת הכישלון החברתי שהיא הביאה בתחילתה החלטתי לחזור, זה בית ספר קטן עם 4 כיתות בשכבה ואני סובלת כל רגע ורגע שם , אין שום דבר טוב שאני מוצאת שם , אני לא אגיד שאני מנודה חס וחלילה(אם כי לפעמים אני מצטערת שזה לא כך כי אז לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב), יש היי וביי עם כולם אבל בסופו של יום אני בודדה לחלוטין מה שמעציב זה שאני לא מבינה איך זה קרה לי, אני באמת חושבת שאני אחלה בן אדם, נראית סבבה ולדעתי גם די מצחיק(מי שמכיר אותי טוב יוכל להעיד על האיכויות שלי) ,מעט ביישנית ושתקנית אבל לא באופן קיצוני אז אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה.
יש בי כעס אגור על ההורים ששמו אותי בבית ספר כזה בשביל לשמור על השקט הנפשי שלהם בנוגע אליי והרבה פעמים העדיפו שלא לראות את הסבל שלי ולפי דעתי זה גרם לי לזלזול בלימודים בשנתיים האחרונות כשהבנתי באיזה מצב אני נמצאת.
יש לי חבר כבר 3 חודשים שהכרתי במקום העבודה שלי והוא ההפך ממני הוא כל היום מוקף בחברים ונפגש איתם , איך אני אומרת לו שאין לי חברים , יש מצב שזה ישפיע על הקשר איכשהו? זה כל כך לא נעים שאני יושבת בבית לבד והוא נהנה עם חברים שלו עם כל הפרגון.
איך מושכים עוד שנה מעכשיו עד שאסיים את הלימודים כי כרגע פשוט רע לי .
אשמח לעזרה ועצות.