קוקאין פרקוסט והרבה עצבים, איך הגעתי למקום הזה?

אתחיל בזה שאני מאשימה רק את עצמי באסון חיי והמקום שהגעתי אליו. זה שלמרות שידעתי, ראיתי ושמעתי לא עזבתי בזמן הנכון והנה אני היום.... בת 27 נשואה פלוס 1 לבעל שמסניף קוקאין/פרקוסט באופן קבוע מידי לילה.

אז ככה, מאז ומתמיד בעלי היה אדם דומיננטי וחם מזג, תמיד אהבנו את החיים עישנו גראס מידי פעם שאגב אין לי שום בעיה עם וויד, אבל.... עם השנים (לפני הנישואין) גיליתי שהבחור שלי מריח, מה שהסביר לי את העצבים המוגברים שלו, חוסר הסבלנות ושינויי מצבי הרוח הקיצוניים שלו. באחת הפעמים שמצאתי את ״ההוכחות״ ניהלתי איתו שיחה לא פשוטה והטחתי בו הכל בפנים הוצאתי הכל. לטענתו, מדובר היה בהרחה של פרקוסט (חמור באותה מידה) וכן הוא הסכים להפסיק עם זה.

שנים מאוחר יותר התחתנו, נכנסתי להריון ובמהלך תקופת ההריון הבחור שב לסורו.........
עם בטן של הריון עזבתי את הבית, קבעתי תור להפלה, ופתחתי תיק ברבנות והכל בגלל עניין העצבים שלו התקפי הזעם וההרחות....... פחדים חרדות ולחצים גרמו לי כמו מטומטמת שחושבת מהלב ולא מהראש לחזור לבית.

והנה, במשך החצי שנה האחרונה הוא לא מפסיק להריח. נכנס לשירותים כל לילה (22:00/23:00) עושה שם מה שעושה (לדעתי פעם פרקוסט ופעם קוקאין הרי שמדובר בחומר מאוד יקר....). חוץ מהפגיעה בעצמו אני לא צריכה להאריך במילים על הפגיעה הקשה בי ובנו כמשפחה הוא כל הזמן עצבני יש לו מצבי רוח הולך לישון כל יום ב4:00!!! מביך אותי ליד חברים!!

זה נשמע לכם מאוד חמור, כן זה הכי חמור בעולם אבל חשוב לי לציין שבעבודה הוא מתפקד ומנהל אפילו מס׳ עסקים הוא לא עושה את זה בשעות היום.. אני מאמינה שזה ״הנפילה הלילית״ שלו.

ניסיתי כהתחלה לדבר איתו אבל הוא פשוט מכחיש באופן נחרץ שהוא מריח!!!!

אני לא יודעת איך להתמודד איתו הוא פשוט לא מודה שהוא עושה את זה אז איך בכלל אפשר לעשות איזשהו צעד?

לקום לקחת את הילדה וללכת? כל כך הרבה פעמים רציתי לעשות את זה, אבל אני מפחדת עד עמקי נשמתי אני רועדת רק מהמחשבה הזאת, למרות שאני מלומדת ועובדת, הוא המפרנס העיקרי של הבית, הפחד הכי גדול שלי הוא להתגרש עם ילדה.

אני ככ מבקשת לא לשפוט אותי שלא קמתי והלכתי מזמן כי אתם לא יודעים כמה אני מאשימה את עצמי וממררת בבכי על הבחירות הגרועות שלי בחיים.

איך אני באמת באמת אישה יפה, משכילה ומלאת ביטחון כלפי חוץ הגעתי לאן שהגעתי? למה איתו אין בי ביטחון? למה אני כל בזמן בוחרת לטאטא מתחת לשטיח במקום להחליט החלטות?

בבקשה תעזרו לי, מה הצעד הכי נכון לעשות ברגע זה?