שונאת את ההורים. שוקלת לסיים את החיים

בואו נתחיל מזה שמאז שאני קטנה ההורים שלי לא מפסיקים לריב. צעקות ירידות איומים השפלות וכל מה שאתם לא רוצים לדמיין היה. שניהם היו נועלים אותי ואת אחי בחדר ולא מרשים לצאת עד שהיו מסיימים. למדתי לחיות ולדבר בצעקות ועצבים
עכשיו אני בת 13 קצת יותר מבינה איך להיות אבל בשנתיים האחרונות הריבים שלהם הפחיתו ושלנו רק גדלו.
כל יום שעבר סיימתי במיטה בוכה רוצה למות
לרוב היו הריבים עם אימא שלי באמת על הדברים הכי קטנים והיא הפכה אותם לענקיים אמרה לי את מקולקלת לא מאמינה שככה חינכתי אותך איך יצאה לי כזאתי ילדה למה את לא כמו ילדים אחרים ( אני לא אזכיר שמות ) ודברים שילד לא צריך שיאמרו לו
הפסיק לי ערך לחיים
השנה ביום הולדת של אח שלי הם רבו מול שנינו על מי עשה את השריטה באוטו, אולי אני רבה המון עם אימא שלי אבל תמיד ריחמתי עליה בריבים שלהם הצעקות הירידות והקללות שהוא אומר לה לא אמיתיות רציתי להתערב, לא הייתי צריכה לעשות את זה אבל הרגשתי חייבת
אמרתי להם שיסתמו כבר והגנתי על אימא שלי חזרנו הביתה והוא אמר לה משהו. אני כבר לא זוכרת מה זה היה אבל אני בכיתי מרוב שזה היה אכזרי ואמרתי לו משהו הוא צעק עליי תסתמי את הפה שלך כבר
לכם זה יישמע סתמי ומשהו סביר אבל לא זה לא היה ככה זו הייתה הצעקה הכי חזקה וגדולה ששמעתי בחיי ושמעתי הרבה
אימא שלי התחילה לצעוק עליו ואני הלכתי ונעלתי את עצמי בחדר
ההורים שלי מתנהגים שונה אליי ואל אחי אולי אוהבים אותו דבר אבל ההתנהגות לא שיוויונית אני מתלוננת על משהו מתחילות צעקות ריבים קללות אבל שהוא מתלונן על משהו רודפים אחריו בהתנצלויות. אני לא מבינה מה עשיתי לא טוב שככה מתנהגים אליי ואני לא מבינה במה אני שונה ממנו
קרה לי שרבתי עם אבא שלי חזק שרציתי למות כבר ולא דיברנו מעל ל3 ימים לא איכפת לו מזה הוא אמר לי בעצמו כבר לא איכפת לי
אימא שלי רבה איתי כל יום אומרת לי אני מבינה למה אין לך חברים ( יש לי ) חבל שאת לא כמו .. או חינוך חרא זה מה שאת. וירידות שהורים לא אמורים לומר לילדים שלהם
ביום הזיכרון נסענו לאזכרה והם רבו. שאני ואח שלי באוטו זה הייתה נסיעה כל כך מפחידה אני ואחי ראינו את עצמנו מתים מתאונה או ממכות זה היה כל כך מפחיד בחיים שלי לא פחדתי ככה, המילים שנאמרו שם היו נוראיות והצעקות וואו אני לא אתחיל להסביר מה הלך שמה. אבל זה היה נורא
אני לא מצליחה לתאר את הסבל שעובר עליי מרוב שהוא מתוסבך ונוראי קשה לי לתאר אותו
עכשיו עוד פעם רבתי עם שניהם ביחד ( זה קורה המון ) ואז אני לבד בבית כי אח שלי מנסה כמה שיותר לא להיות פה אז מה שאני עושה זה סופגת צעקות וקללות ומשתעממת לבד בבית בלי לעשות כלום.
אבא שלי הלך לזרוק את הזבל ובאתי לאימא שלי הכי בכוונה טובה ולא בקטע של ריב ואמרתי לה
רע לי. רע לי פה ואני לא רוצה להיות פה. אני רוצה לעבור לפנימייה או לכל מקום אחר רק לא פה
היא אמרה לי את צריכה טיפול וגילגלה עיניים. בזמן כל מה שאמרתי לה היא לא ניסתה להבין בכלל את מה שאני אומרת לה ולא הסתכלה עליי. היא הייתה באינסטגרם. אמרתי לה אני רוצה למות, לסיים את הכל וזהו לא להיות פה יותר היא אמרה טוב.
עכשיו אני נעלתי את עצמי בשירותים בוכה והיא ממלמלת לעצמה כמה שאני מטומטמת ועוד, אבא שלי הרגע הגיע והנה שוב התחילו הריבים, הצעקות והאיומים שלהם אחד על השני.
ואני מתחילה לאבד כל רצון קטן שנשאר לי לחיות רוצה לסיים הכל כאן ועכשיו ולא להיות פה יותר. מצטערת על החפירה זה כלום ממה שיש לי לומר.