מרגישה שכבר אין לי למה לחיות... על סף בכי. למה הורים שלי מרחמים עליי?

אני כל כך אוהבת את אמא שלי היא החיים שלי למרות שיש בינינו הרבה ריבים כאלה לא ידעתי שזה ככה..

שמעתי את אמא ואבא שלי מדברים ואני בשוק שמעתי את אמא שלי אומרת לאבא שלי שהרסתי לה את הטיול באילת ושאני מעצבנת ולא כיף איתי.. (אני כן לפעמים מעצבנצ כי לפעמים לא טוב לי כי אני לא מסתדרת בחגרה ושם היינו עם כל המשפחה וקשה לי בדברים האלה ולפעמים אני חושבת שאני נראת לא טוב ושכולם מסתכלים ושאמא שלי מאוכזבת ממני) וגם שמעתי אותה אומרת שהיא לא רוצה שאבוא לטיול הבא,
כי אני גם יהרוס לה והיא רוצה רק את אח שלי, אבל מצד שני היא כן רוצה שאבוא כדי שאצא קצת.
שמעתי את אבא שלי אומר לי שאולי לא כיף איתי כי היא מרחמת עליי וכואב לה.
אני לא מבינה מה לא בסדר אצלי איך הגעתי לזה שבגיל שהכי צריך להיות בקשר טוב עם אמא הרסתי הכל. אני כבר בוגרת כמעט בת 20 ולא ידעתי שבאמת כל כך לא נוח לה איתי.

ועל מה יש לרחם? אני לא מבינה מה הם מסתירים ממני? אין לי חברים ואני קצת סובלת בקטע חברתי ולא טוב לי כל כך בכללי.. אבל לא ידעתי שהם 'מרחמים' עליי ושיש משהו ספציפי.. אני מפחדת שהם מסתירים ממני משהו. ועכשיו אני לפני חג אצל דודים ופשוט אין לי מצב רוח. בא לי למות לא מאמינה