לא מוצא בחורה עם ראש על הכתפיים שבאה לאהוב בן אדם ולא לנצל את המשאבים שלו

אם הייתי מספר לכם שאני חי בבית של ההורים שלי, לא עובד- למרות שאני יכול לעבוד אצל אבא שלי מתי שבא לי.. וכל הזמן מתעסק רק במה שאני רוצה ובא לי. (בדר"כ זה להיות על המחשב, כי כל העולם נמצא שם)
מה הייתם חושבים על בן אדם כזה?
אני חושב שאין שום סיבה לשרוד בעולם הזה, אם אין אפשרות גם "לחיות" תוך כדי. על החיים שלי ויתרתי כבר מזמן. לא אכפת לי מה העולם/היקום יזמין לי, אני אנסה ליהנות מזה כמה שרק אפשר. ואם ינסו להפריד ביני לבין החופש, זה לא יגרום לי להיות כמו כולם. רק יעכב אותי מליהנות, עד שאני אחזור למצב שאני רגיל להיות בו.
על כסף? אין בכלל מה לדבר. אני וכסף לא מסתדרים ביחד.. עושה לי רע לדבר על כסף ומעצבן אותי שכל העולם חושב שכסף זה החיים. אבל אנשים אחרים לא מעניינים אותי. אני רוצה לדעת לגבי עצמי.
כל בחורה שאני מתחיל איתה אומרת לי- אני רוצה בחור עם כסף שעובד.. וואלה כולן נראות לי גולד דיגריות. מחפשות רק בעל שיפרנס אותן. אני מחפשת את האחת שתאהב אותי לפני שנדבר על כסף. כן- שתראה אותי בשיא עצלנותי ותגיד: "אז מה! אני אוהבת אותך ככה! ואם אתה רוצה להשתנות וזה מפריע לך, אז בוא נחשוב ביחד מה לעשות.." אבל לא אחת שמראש תגיד לי: "תשמע, הייתי יוצאת איתך, אבל אתה עצלן.. כן, אין לך כסף.. אני לא רוצה בחור בלי כסף." וואלה העצלנות שלה נשמעת יותר גדולה מהעצלנות שלי.
מה אני אגיד לכם- עד היום זה הדבר היחיד שמדכא אותי. לא מוצא בחורה עם ראש על הכתפיים שבאה לאהוב בן אדם ולא לנצל את המשאבים שלו.
אני יודע שזה נשמע דבילי, כי בסוף גם בחורות הולכות לעבוד, ויש להם גם תפקיד בבית. אבל בכל זאת.. הגישה הזאת לחיים היא ממש לא בשבילי.
נראלי שלחפש אחת כזאת זה למצוא מחט בערימת שחט. אז אני מראש מוותר על הניסיון. אבל אני עדיין רוצה לשמוע את דעתכם- איפה אני נמצא בעולם המושגים שלכם כבני אדם מהצד. אתם מזדהים/מקנאים/שונאים/לא מבינים/מרחמים או שפשוט לא אכפת לכם (זאת גם אפשרות)?
אשמח לשמוע את דעתכם הכנה.