לא יודעת איזו הפרעה יש לי, מרגישה אבודה

אני לא יודעת איך להתחיל... זה ישמע לכם דיי מוזר ופסיכי אבל אני בסה"כ מתארת את מהלך חיי מגיל קטן.

אני מאובחנת בכמה הפרעות נפשיות... OCD, הפרעת חרדה כללית, חרדה חברתית טריכוטילומניה. זה מה שאני עד כה יודעת על המצב הנפשי שלי אבל... אני חושבת שיש לי עוד משהו ואני לא יודעת מה ש אך הוא כן נפשי.

מאז שהייתי ילדה הייתי נוהגת לדמיין מפורסמיםאנשים מחיידמויות מסרטים וספרים כאילו והם לידי, כאילו אנחנו נמצאים באיזה מצב בו אנחנו נפגשים ומכירים ונהיים חברים. זאת אומרת, אני מדברת עם אנשים שלא באמת נמצאים לידי במקום שאני לא באמת נמצאת. אני נוטה לדמיין שאני בבית, כשהייתי בבית הספר, עכשיו שאני בצבא וכ'ו.

אני אתן דוגמה - למשל אני מאוד אוהבת את האנימנגה נארוטו. בתקופת החטיבה תיכון הייתי מדברת בראש שלי עם הדמויות של האנימנגה כאילו והן כאן לידי בבית שלי או בסתם מקום שלא באמת קיים. זה היה ממש מרגיע אותי ומפחית את תחושת הלחץ והמצוקה וגם את תחושת הבדידות.

אני נוטה לדבר ולחשוב שאנשים שאני מעריצה, אוהבת או מושפעת מהם נמצאים לידי ואני באמת אשכרה מדברת איתם כאילו והם מולי. יצא לי פעם לדבר ולעשות הבעות פנים ותנועות ליד אחותי בלי ששמתי לב שהיא שם והיא אמרה לי " את באמת משוגעת. עם מי את מדברת?" .

עכשיו... אני תמיד ידעתי שזה דפוק. באמת, אני מודעת לכך שזה הכל בראש ולא באמת אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאני באמת מדברת עם האנשים האלו.
מה יש לי ? אני מטופלת אצל פסיכולוג אבל אני כל כך מתביישת לספר לו על כך...