מסתכלת על הסביבה כנעלה ממני ועל עצמי כנחותה, לא מצליחה לשנות זאת

שלום, אני משתפת פה על בעיה שהתפתיה אצלי מגיל צעיר ממש.. בערך מכתה ז'
הסתכלתי על בנות שהרימו את הקול שלהן ולא נתנו לאף אחד לפגוע בהן, וביחד עם תוצאות של דיכוי מהסביבה וגם מהמשפחה הפכתי לאדם חסר ביטחון ומופנם (וכן, למשפחה יש גם חלק נרחב בזה)
וזה הדרדר והדרדר עד היום, כל הזמן אני מפחדת מאנשים פחד רציני, אני מרגישה שהם טובים ממני אבל לא טובים בקטע כשרוני, אלא בידע ובדעות ואני מרגישה נחותנ כל כך.. אני לא מצליחה ליצור אפילו קשר בסיסי, אני מרגישה משעממת ולא רצוייה וקשה לי.. זה כבר משהו שחדר לתת מודע ואני באמת מתנהגת כמשעממת ולא רצויה, אני לא מצליחה לפתח שיחות עם אנשים.. הפכתי לימור שקט ומופנם.
עשיתי טעות ענקית, במקום לא לשים על אף אחד מגיל צעיר קרה בדיוק הפוך והיום זה הגיע למצב שאני רק רואה מה יחשבו עליי. כל הזמן איך נראה מה שאני עושה ומה הדבר הנכון לעשות.. אני מפחדת שהמצב בלתי הפיך כי אין לי מושג איך לשנות
אני רוצה לעשות מה שבא לי אבל אני לא יודעת איך... הסביבה כבר מסתכלת עליי בתור המופנמת והמשעממת וזאת שאי אפשר לדבר איתה ואין לה דעה, איך יוצאים מזה?? זה נבנה כבר מהיסוד והתחזק עד שזה צמח למשהו ענקי, קשה לי מאוד.. אני רק רוצה להיות אדם חופשי עם ביטחון עצמי