עובדת חדשה תופסת את המקום שלי, והביטחון העצמי שלי יורד

היי
אני אדם בלי הרבה ביטחון עצמי בפנים.
אני משווה את עצמי ללא הפסקה לאנשים אחרים, וההערכה העצמית שלי נמוכה.
אני עבדתי על עצמי הרבה זמן לשדר ביטחון בחוץ, ואני מצליחה...
כל פעם שאני מגיעה לחברת אנשים חדשים לוקח לי זמן לברג את עצמי ולהשתלב.
אני צריכה שיכירו אותי, שיהיה לכולם אכפת ממני... שיכירו את כל הצדדים שלי, היפים יותר ופחות, הקונפליקטים שבחיים שלי, את זה שאני גם חמודה ומצחיקה מתחת להכל ובקיצור שיכירו אותי לעומק.
בדר"כ זה זורם ומכירים אותי ולומדים לאהוב אותי בדרך הזו.
הבעיה היא שברגע שיש מישהו חדש שנכנס לחברה בה אני נמצאת אני מרגישה איום ממשי, אני מתחילה לשנוא את האנשים שמדברים איתו, להתרחק מכולם, להתנהג רע למישהו החדש, ובעיקר לאמלל את עצמי.
אני גם מרגישה נקיפות מצפון שאני הורסת לאדם חדש את הדרך וכמו שלי היה קשה להשתלב כך גם לו. וגם קשה לי לראות מישהו שאולי תופס את מקומי...

למדתי להתגבר על הבעיה הזו במשך השנים, ולנסות להיות נחמדה בכל מצב, והצלחתי איכשהו לא להתאכזר לכל אדם חדש שבא לסביבה. אמנם לא להיות מדהימה כלפיו, אבל סבירה פלוס.

לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד איפשהו והשתלבתי סוף סוף. פתאום הגיעה מישהי חדשה לפני שבוע ושוב הרגשות הקנאים שלי צפו, וניסיתי להתגבר אליהם.
אבל פתאום אני שמה לב שבאמת היא תופסת את מקומי... לא בהרגשה אלא במעשה.
נתנו לה שעות שנותנים לי בדר"כ, ולכן אין לי שעות. זה מעצבן אותי!
ועוד אני צריכה לעבוד איתה לבד ולעזור לה מלא, ואני מרגישה חסרת כח.

אני אשמח לעצות איך להתגבר על כל הרגשות האלה ולהיות רגועה ובטוחה בעצמי, ושמחה ולא עצבנית.
ומה לעשות, להתחבר אליה, לעזור לה ולהתקרב אליה בלית ברירה? או שלהמשיך להתנהג כמו שאני מרגישה.
וגם מה לעשות בקשר לשעות בפועל?