בפלונטר עם הידיד: רוצה אותו, אבל האם יש לי סיכוי אחרי מה שעברנו?

שלום כולם, אני עדי ואני "סבוכה" לא מעט זמן בפלונטר עם חבר שלי
אני רוצה להדגיש- לא מדובר ברומן- אין בזה מעורבות של רומנטיקה- זה חברים, ידידים כמו חברות טובות.
אז סיפורנו מתחיל..
ילד חדש הגיע לכיתה- לפני בערך ... שלוש שנים. בהתחלה היינו רק ידידים, אך זה התגלגל לחברים טובים, בסופו של דבר.
השנה- אי שם בספטמבר... חבר שלי עבר ניתוח כלשהו.. לא יודעת בפירוט- אני, כמנהגי, שאלתי אותו כל יום מה שלומו- נהגתי למסור לו את שיעורי הבית, ולהביע דאגה. היה חשוב לי שידע שאכפת לי ממנו
אבל , שהוא חזר לבית הספר, כאילו כלום. הוא לא אמר לי היי, הוא לא דיבר איתי, וגם שניסיתי להרים את האווירה המתוחה , הוא התעלם. הרגשתי כעוסה, ופגועה.
אני יודעת שהוא לא צריך לתת לי פרסים או לזכות אותי במדליה על זה... אבל, בכל זאת, חשבתי שאנחנו חברים- חברים שמדברים- לא שמתעלמים. זה נורא הפריע לי
וכך זה המשיך גם במשך החודשים הבאים. שום מילה, שום דבר. כבר בשנה שעברה התחלתי לפתח אליו קצת רגשות- התחלתי לחבב אותו.
הייתי מדוכאת ולו פעם אחת על העניין הזה איתו... הרגשתי שאני כלום- גם, הוא התחיל לדבר עם בנות אחרות בזמן שהשאיר אותי ובחן אותי כאוויר- קינאתי, אך לא הבעתי את זה. ניסיתי להישאר אדישה, לא להראות לו שזה מפריע לי.
ניסיתי ככל יכולתי ליזום איתו שיחות ולדבר איתו על זה. אבל תמיד הוא אמר שהוא רוצה להיות חבר שלי, והשלמתי איתו, ואז שוב , כשגרה- לא ניכר שינוי
בשיחה האחרונה שיזמתי איתו, הוא טען שהוא רוצה להיות חבר שלי, אבל הוסיף הערה שהסדרה שאני אוהבת היא ילדותית- נעלבתי מזה, נפגעתי, כעסתי- ידעתי שזה אומר במילים אחרות שהוא חושב שאני ילדה קטנה וילדותית- למחרת לא היה לי מצברוח ובכיתי בהפסקה...
חברות שלי ניגשו אליי ושאלו מה קרה. סיפרתי להם, לא שתקתי- אחר כך, הן ניגשו אליו והתחילו לצאת עליו. ביקשתי שיעזבו אותי וברחתי למקום שבו אוכל להיות עם עצמי.
החברות שלי באו אחריי לשם. הם רצו לעזור. חבר שלי בא בטענות שזה היה רק דעתו, ונמאס לו. מה שגרם לאשמה גדולה מצידי... לא חשבתי עליו, איך הוא מרגיש, חשבתי רק על עצמי. ברחמים על עצמי.
לאחר מכן, בפעולה במחנות העולים, שאליה הולכים שנינו, הוא השיג אותי ואמר לי שהוא כן מעוניין בקשר איתי אבל הקשר הזה מעייף אותו, שכל הזמן הוא צריך להתעסק בעניינים איתי.. השיחה נגמרה בטעם רע, כתמיד, הלכתי הביתה, מצוברחת בתהום...
אבל בכל זאת הרגשתי רגשות אליו, לא משנה מה קרה ומה הוא עשה. הייתה לי שוב תקופה של דיכאונות ... גם , הוא החל להתעניין בילדה אחת, מה שגרם לי עוד יותר להרגיש אפסית...
עכשיו אני לא יודעת איפה אני נמצאת. הייתי מגדירה את הקשר שלנו כאנשים שאין להם קשר מיוחד אלא פשוט ידידות. מתעלמים כל היום, מחליפים מבטים אולי כמה פעמים... בכל מקרה, אני לא יודעת במה הסתבכתי... מה אני מרגישה אחרי כל זה, מה הוא מצידו- אני לא יודעת איך פועלים. להגיד לו שזהו? שאני לא מעוניינת? אני כן רוצה קשר איתו, אבל אחרי כל זה, אני תוהה מה יהיה בהמשך . ואם יש לזה עוד סיכוי