צו ראשון בגיל 24, מה לעשות? אני ממש חסר אונים

שלום לכולם.
הסיפור שלי הוא כזה - עליתי לארץ בגיל 3 עם ההורים שלי (כיום אני בן 24) הכל היה טוב ויפה, כולנו קיבלנו אזרחות קנינו בית וחיינו באושר.
בגיל 16 הגיע היום המיוחד שבו הייתי צריך ללכת למשרד הפנים בשביל לקבל תעודת זהות.
נסעתי עם אמא שלי למשרד הפנים, הגענו לפקידה שמנפיקה תעודות זהות, ושם להפתעתנו גילנו שאני בכלל לא אזרח לכן אני לא זכאי לתעודת זהות כחולה ישראלית.
הסיבה למה זה קרה מאוד מסורבלת וארוכה עם המון בירוקרטיה ובולשיט, לכן אני לא יכנס לזה כי זה לא העניין בשאלה שלי, בכל מקרה באותו יום התחלתי בתהליך התאזרחות ארוך ומסורבל שנמשך עד גיל 23 שבסופו קיבלתי אזרחות.
חזרה לסיפור - בסיום כיתה יב' עדיין לא קיבלתי צו ראשון, אז התחלתי לעשות טלפונים ללשכת גיוס ושם הפנו אותי לכל מיני קציני עיר, וכל קצין עיר שהגעתי אליו הפנה אותי למקום אחר (כולם טענו שבגלל הסבטוחה עם האזרחות שלי הם לא יודעים מה לעשות איתי), בקיצור ככה במשך כמה חודשים טובים, התרוצצתי וניסתי להתגייס לצה"ל כמו כל החברים שלי וכמו שמקובל בחברה הישראלית, אך ללא הצלחה.
בסופו של דבר ויתרתי והמשכתי בחיים שלי.
כיום אני בן 24, נשוי בלי ילדים, סטודנט לתואר ראשון, עובד בעבודה טובה, משכיר דירה, ומחזיק רכב.
היום בצהריים קיבלתי מכתב מלשכת הגיוס שקורא לי להתייצב לרישום ובדיקות(בקיצור מגייסים אותי לצה"ל).
עכשיו הבעיה היא כזאת - כיום אני כבר לא מוכן להתגייס, בשום פנים ואופן, כבר בניתי לעצמי חיים, אני לא יכול לעזוב הכל ולהתגייס לצה"ל.
יש לי דירה, אישה, לימודים, חשבונות, תשלומים, חובות(רכב), עבודה טובה שאני ממש לא רוצה לאבד.
בקיצור אני ממש חסר אונים, אני מרגיש שכל החיים שלי הולכים להיהרס...ואני לא יודע מה לעשות.
אני ישמח אם מישהו שמכיר סיטואציה כזאת או דומה יוכל קצת לכוון אותי ולהסביר לי מה, מי, מו ומה עושים בכלל? איך אני מתעורר מהסיוט הזה?
תודה רבה לעונים, מצטער על החפירה, ואני מבטיח לעדכן מה יקרה איתי בסוף.