אני לבד לגמרי ולאף אחד לא איכפת ממני, למה נולדתי אם אף אחד לא רוצה אותי?

היי אני בת 23, ואני מרגישה אבודה כבר הרבה זמן וזה נהיה יותר ויותר קשה ... אני לבד ואין לי שום תמיכה בעולם לאף אחד לא אכפת ממני אין לי באמת חברים.. האנשים שהיו סביבי תמיד הם כאלה שמסגרת כלשהי קושרת בנינו אבל תמיד ידעתי שאין לנו קשר אמיתי ובשמונה החודשים האחרונים לאט לאט כולם נעלמו ואין לי אף אחד לתקשר איתו.. אני גרה עם אבא שלי מאז שעזבתי את אמא שלי בגיל 14. אבא שלי מכור להימורים, הוא בנאדם נוקשה ומיושן ונורא אטום רגשית... את אמא שלי ושלושת האחים שלי לא מעניין אם אני חיה או מתה, הם אף לא מתקשרים או מתעניינים בי גם כשאני מחפשת קצת תשומת לב מהם הם מסננים אותי או פשוט לא מביעים עניין בי או במה שאני עוברת.. אמא שלי נורא קרה ואחים שלי גדלו להיות גם כאלה.. לאף אחד מאיתנו אין חיי חברה ולכולנו קשה לבטא רגשות.. פעם אחת עברתי איזה קריסה רגשית והתחלתי לבכות בלי שליטה ואמא שלי פשוט עמדה רחוק ממני וצעקה מה יש לך?! מה עובר עלייך.. ואז פשוט נכנסה הביתה ואמרה משהו בסגנון"זה מה שסמים עושים" אף פעם לא קיבלתי חיבוק או מילים טובות מאף אחד.. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי או אפילו מה אני אוהבת לעשות.. אני עובדת ומכלכלת את עצמי מגיל 14 ואני פשוט מרגישה שאין לי כוחות להתמודד יותר.. החיים שלי לא מתקדמים לשום מקום.. אני מפחדת ולא יודעת מה לעשות.. למה נולדתי אם אף אחד לא רוצה אותי