אני חלש מדי, כאילו אני לא באמת בן 18, עייף נפשית מכדי לשאת בציפיות!

שלום לכם אני אילון ואני מסיים יב.
אני לפני הכל מבקש שתגיבו בעדינות בבקשה לגבי מה שאני הולך להגיד, תודה רבה.
אני לא יודע אם זה מתאים לפה אבל הכל מציף אותי. אני לא יודע לתאר בדיוק מה משפיע עלי אני אנסה כמה שיותר ברור.
אולי אני רגיש מדי וזה סתם משהו אבל רציתי לשתף אותכם.
אני סובל מקשיים חברתיים וקשים נפשיים קלים בכל מיני תחומים.
מה שהבנתי עם עצמי זה שאני אילון כמו כולם. אבל אני לא מתאים להיות כמו כולם אני חלש מדי. אני יודע שזה נשמע שאני מרחם על עצמי אבל אני לא מרגיש כמו בן 18.
מה שאני מנסה להגיד זה שהגיל 18 בנוסף והכל קשה. אני לא מתאים לגיל הזה אני עוד ילד. והציפיות של אנשים ממני מפחידות.

אני כאילו לא יודע איך להביע את הרגש שלי זה קשה לי כי כמה חזיתות משפיעות עלי בו זמנית. בשבילי להתמודד עם כמה חזיתות זה קשה. הראש שלי לא מפסיק לעבוד כל הזמן אני מגלה דברים אחרים שאני בפיגור בהם. אני בעצם חושב כל הזמן על מה לא טוב בי. וכל פעם מגלה משהו אחר.
יום אחד אני חושב על זה שאני בתת משקל. רזה חלש.
יום אחד אני בוכה על זה שאף אחד לא מבין אותי בבית שלא נדבר על בית הספר.

ופשוט אני עייף נפשית כבר לשאת את זה.

אני לא יודע אם אני איזה אדם מיוחד כי בסך הכל אני עוד אחד מהעולם. אבל רציתי את עזרתכם שתביעו את דעתכם על מה שרשמתי.

העולם הזה לא מתאים לי כל מה שקורה בו. אנשים בני 15 מתנהגים יותר בוגרים ממני בקטעים כמו מין ביטחון עצמי מעשים של עצמאות. ואני אילון, עוד עסוק במאבקים פנימיים עם עצמי. אתם מבינים? אני מפגר בהכל. איך אני יתמודד ככה?
אמא שלי טענה היום שאני כבר בן 19 ואני צריך להיות עצמאי יותר. זה גרם להכל להתפוצץ אצלי מבפנים.
זה רק עוד חזית שאני צריך להתמודד.
אני לא מרגיש שבנו אותי מספיק חזק.
אני מצטער שהכל מבולגן ניסיתי כמה שיותר לגרום לכם להבין.
מה דעתכם? ומה אתם ממליצים לי לעשות כדי להמשיך?