החיים פה בארץ לא מה שחלמנו, מתגעגעת לחיים בחו"ל

אני אנסה לצמצם כדי לא לצאת יותר מדי חופרת...
נולדתי וגדלתי בחו"ל עם חינוך יהודי וציוני אפילו הלכתי לבית ספר יהודי בחול ובלתי כנסת בחגים, חייתי סביב היהדות והציונות מאוד אהבתי את הדת ואת המסורת למרות שלא היינו ממש דתיים, רק כשרות וקבלת שבת בבית וגם חגגנו חגים יהודיים. בגיל 13 עלינו לארץ למקום שממש לא תאם לציפיות שלנו, הביאו אותנו למקום מבודד ללא תחבורה ציבורית ללא מקומות בילוי ונכנסנו לחובות בגלל זה...אחרי כמה שנים עברנו לעיירת פיתוח ומאוד סבלתי אני חברתית ומשפחתי כלכלית, ההורים שלי עבדו במפעלים במשכורת מינימום ואני בגיל ההתבגרות סבלתי מאוד, בלי חוגים בלי חברים בלי לעשות כלום אפילו אני זוכרת שלא היה לנו כסף לספרים בבתי ספר והייתי שבועות בלי ציוד עד שהצלחתי לעשות בייביסיטר ומהכסף קניתי כמה ספרים. התגייסתי לצבא בלי כסף והבנות שהיו איתי פשוט התעללו בי נפשית התחילו לצחוק עליי שאני לא עושה כלום בסופי שבוע שאין לי חברים בזמן שהן מבלות להן במועדונים פאבים ומסעדות, אין לכם מושג איזה נזק זה עושה במיוחד שזה לא היה בשליטתי. אז אחרי שהשתחררתי עבדתי בעבודות מזדמנת וגם עשיתי פסיכומטרי ובקושי הוצאתי 520 וזה מאוד תסכל אותי למרות שבסופו של דבר לא הייתי צריכה את ה כי אני לומדת סוציולוגיה במכללה אני גם לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים, בא לי לעבור למרכז למקום שלא שופטים אותי ולהתחיל לחיות באמת אבל הבעיה היאש שאין לי נסיון בעבודות אמיתיות ואין לי גרוש אני מאוד מתגעגעת לחיים שהיו לי בחול, בזמן שהחיים בארץ גורמים לי לשנוא את הדת ואת הציונות, כל פעם שניסיתי ללכת לבתי ספר פה (עיירת פיתוח בצפון) שואלים אותי נו מתי תתחתני תעזבו אותי בחיאת אני צעירה אני רוצה לחיות איך שבא לי אני מתגעגעת לחיים שהיו לי בחול שם יותר טוב אבל החיים שלי עכשיו מאוד לא טובים אין מה לעשות בעיר הזאת אני עצובה ובודדה