סירבתי לתת כסף להומלס, הוא צעק לי "שרמוטה" וירק עליי!

שלום לכם,
בתור תל אביבית שגרה רוב חייה בעיר המרתקת הזאת, יש תופעה שמאוד מציקה לי. ההומלסים.
נמאס לי לשבת בבית קפה ובמשך השעתיים שאני שם עוברים לפחות 5 הומלסים שמתחננים לכסף ל"אוכל".
כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי בהרגשה הלא נעימה של "לתת? לא לתת?” ובראש מחשבת לי כמה הניסוח שלו היה משכנע..
בהתחלה הייתי נותנת – פה שנקל, פה 5, מה שיש בתא של הכסף הקטן, אבל עכשיו זה כבר ממש נמאס! אם הייתי נותנת שקל לכל הומלס שמבקש ממני שקל כבר הייתי הומלסית בעצמי!
כשאני מדברת על זה עם אנשים מחוץ לתל אביב, כולם מטיחים בי את האשמה- “קמצנית! אין להם בית ואין להם אוכל! מה כואב לך ה5 שקל בארנק?!” אבל הם לא מבינים שזה על בסיס יום יומי, כמה פעמים ביום!
אני כבר מכירה את כל ההומלסים בתל אביב ואת כל הנאומים שלהם.
פעם אחת ניגש אליי הומלס והייתי במצב רוח טוב. הוא ביקש כסף, הצעתי לו שאקנה לו ארוחה במקום, מה שהוא רוצה מהתפריט. הוא התעקש ואמר שהוא לא רעב כרגע, והוא רק רוצה כסף. אני התעקשתי על שלי ואמרתי לו שיש לי רק אשראי ואני מוכנה לקנות לו ארוחה. הוא התעצבן, ירק עליי, צעק "שרמוטה!” והלך.
עכשיו שמישהו יגיד לי שהכסף זה לא לסמים, זה לאוכל. הנה, הוכחה.
זה מונע ממני לשבת במסעדות בחוץ מהחשש שיבוא אליי הומלס כל 5 דקות ויציק לי.
למה לא עושים איתם כלום? למה אף אחד לא דואג להם לסדר להם עבודה? לגמול אותם מהסמים? נמאס לי להסתובב ברחוב ולראות עצמות מהלכות שהכבוד העצמי שלהם כבר מזמן נעלם.. אולי באמת הם הביאו את זה על עצמם ואולי לא, אבל המצב הזה לא יכול להמשך!
ועדיין, איך אנשים חושבים שאני פה לא בסדר?! אפילו אני קצת מתחילה לחשוב שאולי עדיף לתת להם כל הזמן כסף רק כדי לא להקילע למצבים הלא נעימים האלה של יריקות, קללות והשפלות... אולי עדיף פשוט לתת ולשתוק. אני כבר לא יודעת....