בגלל האבחון ברצף האוטיסטי אני לא יכולה לעשות כלום בחיים, איך להתמודד עם זה?

אובחנתי ברצף האוטיסטי בערך בגיל 11 למדתי בכיתת חינוך מיוחד ובמשך כל השנים כמאובחנת היו לי חוויות לא קלות של הרגשה שאני מוגדרת כנחותה ושכל מה שרואים בי זה האוטיסטית , המוגבלת השונה ולא שום דבר מעבר , ניסו לשכנע אותי להבין שהאוטיזם הוא כל מי שאני ,כל מה שמתאר אותי התמודדתי עם אמירות מאוד קשות ששמעתי מאנשי מקצוע ומהצוות של הכיתה למשל הם אמרו מאחורי הקלעים שניגשנו לבגרויות רק בשביל שנצא בתחושה שהצלחנו , ולא כי יש לנו צורך בזה . אחרי ששיקרו לנו שאנחנו זקוקים לזה בשביל תעסוקה בחיים
אמרו לי שאני אוכל ללכת אחרי התיכון אך ורק למסגרות שמותאמות לרצף האוטיסטי,
גם הייתה לי שיחה קשה עם פסיכולוג שאמר לי את חושבת שאת בן אדם רגיל״? ו״את חושבת שתצאי לדייט בחיים שלך״? ושכל מקום שאני ארצה ללכת אליו יהיה תלוי רק באם זה מתאים לי לקשיים של האוטיזם. שהעובדה שאובחנתי בזה אמורה להכתיב לי הכל בחיים
כשסיימתי תיכון החלטתי להשאר בבית ולא לעסוק בכלום בחיים, סירבתי לכל המסגרות שהציעו לי העדפתי לברוח מהאבחנה הזאת מהתמודדות עם כל הדלתות שהיא סגרה לי בחיים ומאיך שהיא גורמת לאנשים להסתכל עליי ,
חשבתי שאצליח להתרגל לחיות ככה אבל בזמן האחרון המחשבות על כל הזכרונות הקשים שעברתי לא יוצאות לי מהראש ומטרידות כמעט אותי כל הזמן כל יום ואני לא מצליחה להסיח את דעתי , נהיה לי יותר ויותר קשה לקבל את זה שאני כבר כמעט 10 שנים בבית מתקרבת לגיל 30 ולא אוכל לעשות כלום בחיים .
אני גם לא מתכוונת ללכת לעבוד בשום שלב בחיים כי אני מקבלת קצבת נכות שמספיקה לי להכל ככה שאין לי צורך לעבוד כלל
ויהיה לי קשה מאוד להשתלב עם אנשים רגילים כי אני סובלת מקנאה חזקה כלפיהם ,יהיה לי קשה לשמוע אותם מדברים על החיים הרגילים שלהם ושלעולם לא יהיו לי
אז איך אפשר להשלים ולהתמודד עם סוג החיים שנכפה עליי, ולהפסיק להיות מוטרדת ממחשבות על העבר?