מתלבט אם להיפרד מאשתי לפני שיהיו ילדים

היי,
לפני 10 חודשים התחתנתי עם אשתי לאחר 4 שנות זוגיות.
היא אישה כמעט מושלמת.
היא בת זוג דואגת, תומכת, נאמנה, חכמה, חרוצה ויש בה את כל התכונות לאמא מושלמת.
אבל, וזה האבל שמאוד מקשה כי מצד אחד אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה אך מנגד אני מרגיש שישנם פערים שקשה לגשר עליהם ואני פוחד שהמצב יהיה מסובך הרבה יותר וכואב יותר כאשר יכנסו ילדים למשוואה ואני מעדיף לחתוך את זה עכשיו מאח״כ:

אשתי מאוד עקשנית, כלומר היא לא בן אדם קשה ביום יום אבל כשהיא מחליטה משהו אז אני מרגיש שאין טעם לנסות להשפיע עליה כי זה פשוט לא יעזור.
אחד מהדוגמאות הטובות הוא שחבר קרוב שפגע בי לפני שנתיים ומאז היא פשוט לא מעוניינת לנסות ולתת הזדמנות נוספת, לא שאני חושב שנחזור להיות כמו פעם אבל לפחות לא עם טעם רע, אבל אשתי לא מוכנה לעשות את הצעד עבורי.
הדבר יוצר מצב שאני פשוט מרוחק מחברים שלי, כמעט לא רואה אותם ותמיד מוצא את עצמי ממציא תירוצים להתחמק מפגישה איתם. לא שאכפת לי ללכת לבד מדי פעם אבל לא באופן קבוע.
לגבי מפגשים עם המשפחה שלי זה מרגיש כאילו זה צריך לעבור את האישור שלה ואם זה מתאים לה אבל מפגשים עם המשפחה שלה זה דברים שקורים לעיתים הרבה יותר קרובות ופשוט קשה לי לשאת את תחושת האפליה. אם תשאלו אותה אין שום אפליה וזה בדימיון שלי.

עוד אציין שאנחנו בקושי מבלים, בקושי יוצאים, וסקס?
פעם בשבועיים ולא יותר וכאמור גם כאן היא מסבירה שאנחנו לא יוצאים בגלל המלחמה, סקס זה תמיד איכשהו בגלל כל סיבה שלא תהיה והאמת? המלחמה פשוט החמירה את מה שהיה כבר לפני כן.
דבר מאוד מוזר הוא שאמנם אנחנו כמעט לא שוכבים אבל היא כבר ממש משתוקקת שנקים משפחה.

אני מרגיש שמצד אחד אם נלך לטיפול אולי ניתן יהיה לשקם את היחסים שלנו אך מנגד חושש שארצה להיפרד כשיהיו ילדים ואז המצב יהפוך להרבה יותר כואב, טעון ומסובך ואני ממש מתלבט.

אשמח לעצות שלכם