היינו יחד שלושה חודשים והתקדמנו לחתונה אבל נפרדנו,משתגעת מגעגוע,איך להמשיך הלאה?

לפני כשלושה חודשים ..הכרתי אותו בעבודה הוא מבוגר ממני ב12 שנה ..(עובדת באבטחה)
אני סטודנטית בתואר מדעי והוא מאמן כושר בזמנו הפנוי..
עושה אימונים אישיים וכאלה
אני באה מבית דתי החיבור בנינו היה מאוד מהיר ולא שמתי לב איך נשאבתי לתוך מערכת היחסים הזאת מבלי להבין בכלל האם זה מה שאני רוצה..
חשוב לי להדגיש שאני ממש מחפשת זוגיות ואדם שיאהב אותי לא מסתכלת על מראה חיצוני גיל או כל דבר אחר..
מההתחלה הוא לא השקיע בי אם זה פרחים או בילויים משותפים
כל המפגשים התקיימו אצלו בבית גם כי אין לו רישיון ולא רכב ...ואני הייתי הנהגת כי יש לי רכב צמוד לכן הצדקתי את זה שאנחנו לא יוצאים..
אך מהצד השני כן ציפיתי ליחס מיוחד
הבהרתי לו מההתחלה שאני שומרת את עצמי לחתונה ומאותו רגע הוא לא הפסיק לדבר על זה שאני האחת ושהוא מחפש להתחתן..
יום לפני הפרידה הוא סיפר לאמא שלו על כך והיא כנראה אמרה לו משהו כי הוא ממש התקרר
ל
שנייה לפני שהוא יצא מהרכב שלי זרק לי אני ספרתי לאמא שלי עכשיו תורך לספר להורים שלך
שמרתי מההורים בסוד את כל העניין ולמחרת בבוקר אזרתי אומץ וגילתי לאבא שלי הכל
בתגובה לכך הוא שאל אם אני מאושרת
עניתי שאני לא יודעת ..
וזה מה שגרם לי להבין שזה לא זה ..
מתחילת הקשר היו לי ספקות
וכל מפגש היה שואל אותי בקביעות אם אני עומדת לעזוב אותו
ואיך אני אספר להורים
דאגתי להרגיע אותו כי באמת האמנתי שיסתדר
אבל משהו בי באמת לא הרגיש שלם עם כל הקשר
לפני יומיים כתבתי לו הוא ממש כעס ואמר ששברתי לו את האמון ואמר שיסכים לחזור רק בתנאי שאני מנתקת קשר מהמשפחה ..
אמרתי לא שזה לא פייר בשום צורה וכך נגמר
אדם שאוהב לא אמור להתנהג ככה ..
תכלס באמת פגעתי לו באמון כי הבטחתי שאשאר
מרגישה שאני משתגעת מגעגוע אליו מצד שני רק בפרידה אתה מגלה את הפרצוף האמיתי של מי שמולך..
מתארת לעצמי שגם אם הייתי מתחתנת איתו היינו נפרדים בשלב כזה או אחר..
תכלס רק רוצה לקבל תמיכה ועצות של איך ממשיכים הלאה מרגישה מפולגת נפשית