חזרתי בשאלה ומרגיש שיש לי המון חוסרים מהילדות

שלום.
כל חיי גדלתי כנער דתי בעיר מאוד פריפריאלית.
לאחר שחרורי מהצבא עברתי למרכז לגור אצל סבתא, חצי שנה אצלה.
לאחר מכן עברתי לאילת לכמה חודשים וחזרתי לבית של סבתא לתחילת מכינה ללימודים.
באילת מאוד נהנתי.
כאילו ראיתי עולם לראשונה..
בחורות, אלכוהול, מלא חבר'ה צעירים בגיל שלי.
היה לי מאוד כיף.
גם היה לי סיפור אהבה מאוד קשה שטילטל אותי, כנראה פעם ראשונה שהתאהבתי ולצערי עשיתי מלא שטויות, שטויות שמתאימות לילד לא מפותח.
ילד בן 14.
עם תחילת הלימודים רציתי לפרוש, אולי זה טיפה מוקדם.
מרגיש שאני צריך להכיר את עצמי טוב יותר ואז להחליט מה אני באמת רוצה לעשות.
באלי לי עוד חוויות! כמו אילת.
להכיר אנשים בראש שלי כי רוב מוחלט של החברים שלי הם לא כאלה..
רובם כבר נשואים ומי שלא לא ממש זורם איתי.
לא מדברים על בחורות ודברים שבאמת מעניינים, בעיקר על כדורגל.
חשבתי לסיים את המכינה ולקחת שנה הפסקה.
לעשות טיול של איזה חודשיים, לעבור לדירת שותפים בת"א לחצי שנה.
ואולי גם סתם לחסוך קצת.
מה דעתכם, ללכת על זה?