הלכתי לאיבוד עם הסמים וההפרעות אכילה, לאן להמשיך?

היי, כבר לא מעט זמן שאני תוהה אם להעלות כרן שאלה או פשוט לפרוק.. לא מצאתי כאן עוד שאלה שבאמת דומה למה שאני עוברת..
ההפרעות אכילה תמיד היו סביבי, אך בהתחלה הייתי בצד הפחות חינני ומעורר חמלה
שקלתי 100 קילו, ובגובה גם לא התברכתי..
לפני כשנתיים+- התחלתי להשתמש בסמים, וללא גבולות (מבחורה שבחיים לא עישנה סיגריה) מאמדי, לקטמין, אסיד, פטריות, קוק, דוסה, ממסי, מפדרון.. ועם זה כמובן שהתחילה הירידה במשקל, ועם כל המחמאות והמרץ שחלק מהסמים שהשתמשתי התחלתי פשוט לעשות ספורט.
תוך שנתיים ירדתי באיזור ה50 קילו, ובבקשה לא להגיד לי כל הכבוד כי זה לא הספיק לי ועברתי לשלב דוחה יותר של באסטים ומדבקות פנטאנטיל..
גם עכשיו שאני גמולה כבר חמישה חודשים אני לא מצליחה לאכול, וההפרעות אכילה מטמטמות אותי, שגם שאני כבר אוכלת זה בדמעות מהפאן הנפשי ואחר כך הכאבים בגוף משתי ביסים..
וזה הורג אותי, כי עכשיו אין לי לאן לברוח, אין דרך להשתיק את המחשבות וההלקאה העצמית וחשבתי שזה שאני אחזור ללימודים ישתיק קצת את המחשבות,
אבל זה לא באמת עוזר, כי בסוף היום אני חוזרת הביתה וצריכה להתמודד עם עצמי מול המראה..
עם החזרה ללימודים (שבאמת זה הדבר היחידי שאני יכולה להיות גאה בעצמי) חזר גם התסכול של ההפרעות קשב וריכוז- והפסיכיאטרית (שמודעת להפרעות אכילה שלי, וכמובן לכל העבר שלי) רשמה לי ריטלין 30 מ"ג (כדי שחס וחלילה אני לא אריח אותם) ותוך חודש וקצת זה הפסיק להשפיע עליי, ועכשיו היא רשמה לי אטנט 20 מ"ג, ואני באמת מרגישה שהוא מאוד עוזר לי בתפקוד היומי ובלימודים, ובנושא הזה באמת עושה לי חסד..
אבל- אני לא מצליחה לאכול, כלום, נאדה! גם אחרי שההשפעה פגה, שמצד אחד טוב לי כי ההפרעת אכילה חוגגת, אבל אני שמה לב גם שזה פשוט לא נורמלי, אני גם לא אוכלת וגם לא ישנה ימים..

כל כך מבולבלת ושבורה, אני לא רוצה להגיע למצב שאני משתמשת במשהו כזה לרעה, אני לא רוצה להיות עם הפרעות אכילה עד שאמות מהן, אבל אני גם לא רוצה "לוותר" על ההפרעות אכילה,
ואותו דבר לגבי הנרקוטיות עם הכדורים, לשתף את הפסיכיאטרית בכנות ולקחת בחשבון שהיא תיקח לי את המרשם?
ואם כן איך אני אתמודד עם הלימודים ככה? ברמה שאני אצטרך לפרוש..
תודה לכל תשובה, ממש אבקש לא לשפוט אותי יותר מידי בחומרה...