כ"כ הרבה חסמים אשר מונעים ממני זוגיות וחוסר יכולת נפשית להתמודד עמם

אז אני כותבת פה בערב יום העצמאות הראשון שלי לבד, זהו היום האהוב עליי בשנה ובכל זאת בחרתי להתרחק מהכול כי קשה לי נפשית.
הייתי אמורה לעשות עצמאות עם המשפחה אבל קשה לי לראות זוגות סביבי, על אף שמדובר במשפחה, לא משום שאני לא שמחה שטוב להם אלא כי זה מזכיר לי שאני לבד.

על פניו יש לי "הכול" מה שנקרא, בחורה שלומדת, חברים, משפחה טובה, תחומי עניין ובלה בלה כל מיני דברים שלא מקדמים אותי לשום דבר בחיים, הכול זיוף מבחינתי, מראה חיצוני, חוש הומור הכול מבחינתי מרגיש כ"כ ריק כי אני מרגישה ריקה.

תמיד רציתי להכיר מישהו מיוחד שיהיה למעשה החבר הכי טוב שלי, מישהו שאוכל לשתוק אתו בלי לנסות לזייף שיחות רק כי יש שקט, מישהו שיראה בי מעבר לאישה שהוא נמשך אליה אלא כמישהי שהוא יכול להרגיש שהיא זה הוא.

לצערי אני סובלת מחששות רבים וביניהם הפחד מלקבל דחייה, יכול להיות שזה מעודף רגישות או מאגו, עדיין לא החלטתי.
וקשה לי, קשה לי עם התקופה הזו שהכול כ"כ צבעוני עם מלא מסכים בכל מיני צבעים, אנשים שאתה לא בטוח מה הם ומה האינטרס שלהם - לא בטוח מי אדם אמיתי ומי הולוגרמה של משהו שנחשב כאדם.
יצא לי להיכנס לאתרי היכרויות והתבלבלתי, התבלבלתי מכמות הגברים, מכמות המילים והתבלבלתי כי הסתכלתי רק על מראה חיצוני מה שלא היה קורה לי במציאות. הרגשתי שאני זה לא אני, הרגשתי שנכנסתי לשם כדי לחפש דוגמן לכתבת שער ולא על מנת למצוא זוגיות ולכן ויתרתי על זה.

דבר נוסף הוא שאיני שוכבת לפני החתונה, זה מרגיש לי כמו בזבוז זמן שאפשר לנצל להיכרות מעמיקה עם הגבר. כשכבר יצא לי לחוות מגע כלשהו עם גבר הרגשתי שהחושים שלי מתערפלים ורק רציתי לברוח למגע וכל זאת במקום להכיר את הגבר שעומד מולי, כך שיצירת המגע עם הגבר אולי מוכרת אבל הגבר זר לחלוטין. לכן החלטתי שהאדם היחידי שאהיה איתו הוא האדם שלידו ארצה לשבת בתור לקופ"ח בגיל 80. גם מגבלה זו כאמור, מונעת ממני להכיר גברים רבים בגלל השוני שלא ניתן להתעלם ממנו בין גברים ונשים כל אחד והעדפותיו.
מיותר לציין כי היו גברים שבכלל לא הגעתי למשא ומתן על הנושא הזה, הקשר נותק מסיבות כאלה ואחרות הקשורות בחוסר התאמה.

אציין כי איני מנסה להכיר גברים, אתרי היכרויות כמו שהבנתם זה לא בשבילי, להתחיל עם גברים מפחיד מדיי, אני מתארת לעצמי שכאשר אחליט לעשות משהו כזה כל הפגמים שלי ירחפו לי מול הפרצוף במעגלים ובצורות שונות ומה שייצא לי מהפה יישמע כמו מישהי שנגסה בבורקס רותח שיצא הרגע מן המיקרוגל.

מיותר לציין שגברים לא מתחילים איתי ולא מתחילים בכלל במציאות, וגם כשזה קורה לצערי היום כולם ממהרים לכול מקום כדי להספיק הכול והמירוץ המרכזי הוא המירוץ למיטה במקרה הטוב ולמקומות קצת פחות נוחים במקרה הפחות טוב.
לצערי המהירות שמגיע המגע בדייט הראשון היא שגורמת לקום וללכת, על אף ההתנצלויות החוזרות ונשנות של אותם גברים עם טענות מאוד מוזרות כגון: "את חמודה ומינית וחשבתי שזה התאים לך", מיותר לציין שלא היה שום עיסוק במין במהלך הדייטים פרט לדיבור על פוליטיקה ועל ביבי שככל הנראה מצליח לעורר גם בחורים מסוימים.
לא יודעת מי המציא את תנועת ה-me too הזאת ולמה לא עובדים שם מעבר לעידוד נשים לא לגלח את בית השחי אבל מילא.

להכיר דרך אנשים שאני מכירה גם בעייתי בשבילי משום שמאוד קשה לי להראות חולשה כלפי חוץ (אולי בכל זאת זה אגו?) ומעבר לזה אני מרגישה שאין מישהו שמספיק מכיר אותי ואת העדפותיי בבני זוג.

לאחר שהבנתם למה אני לבד זו כבר לא חידה שקשה לפתור, כתבתי יותר בשביל לפרוק כי פתרונות לנושא כזה כאוב לרוב לא נפתרים.
בכל זאת, מוזמנים לחוות את דעתכם או סתם להגיד משהו חכם.

שיהיה חג שמח לכולם, מעריכה מאוד אם קראתם עד פה וגם אם לא...תודה