לא מסוגלת להיפרד ממנו

היי אני מתלבטת כבר המון זמן במשהו שמציק לי וממש מטריד אותי...
אז ככה, יש לי חבר כבר כמעט שנתיים. התחלנו לצאת בדיוק כשהוא התגייס
ואני כבר משוחררת. השנה הראשונה של הקשר עברה יחסית בסדר,
אבל מהשנה השניה הריבים לא פוסקים...הוא קרבי ובקושי חוזר הביתה, ואנחנו רבים המון בגלל הצבא שלו, ובגלל שהוא לא ממש ידע איך להתנהג עם
חברה בצבא..(שיחות טלפון למשל, בסופשים להיות כמעט כל הזמן איתי, וכו) אבל עכשיו באמת הוא למד ויותר טוב, למרות שעדיין יש המון המון ריבים.
האהבה שלנו באמת ענקית, ואני אוהבת אותו, וגם הוא אותי, אבל המון פעמים
הוא פשוט פוגע בי, ואני מאמינה שזה בלי כוונה, אבל זה פשוט כבר בלתי נסבל.
למשל סתם, אם אני לא ארים אליו טלפון, הוא מבחינתו לא יתקשר אליי, הוא יכול גם לא לדבר ימים שלמים (הוא אומר שמבחינת אהבה זה לא משנה לו) אבל אני כן אחת שצריכה שידברו איתה, וישאלו מה קורה, ויתעניינו, ולו זה פשוט לא אכפת!
וגם לי יש צורך כזה כל הזמן לראות אותו כשהוא מגיע הביתה מהצבא, אני מבחינתי איתו כל הזמן כשהוא בבית, אבל הוא מבחינתו זה לא כזה משנה לו..כאילו כשהוא בא הביתה הוא כן איתי רוב הזמן, אבל זה מרגיש סתם כדיי
לרצות אותי ולא באמת כי זה מרצון פרטי שלו.
ואני לא מצליחה להבין! אם הוא אוהב אותי כל כך הרבה, למה אין לו את הרצון הזה להיות איתי כל רגע פנוי שיש לו? , אני בטוחה שהוא מאוד אוהב אותי וגם אני אותו ואנחנו כל הזמן אומרים את זה אחד לשני, אבל יש לנו פשוט קטעים שאנחנו לא מפסיקים לריב...וכשאנחנו רבים
אני לוקחת את זה הרבה יותר קשה ממנו, וכל היום הבטן שלי מתהפכת ואני חושבת על זה כל היום..והוא מבחינתו בכלל לא והוא עסוק בדברים אחרים.
יזמתי פרידה מהצד שלי כמה פעמים, אבל זה פשוט לא החזיק מעמד כי נשברתי. אני לא יכולה לראות את החיים שלי בלעדיו, ואני יודעת שאני אהיה בדיכאון מטורף אם נפרד, ואני גם לא רוצה לאבד אותו. אבל הקשר הזה כבר נהיה לא בריא ושובר אותי נפשית. גם ככה קשה לי שאנחנו בקושי מתראים...ואם הייתי במקומו והייתה לי חברה שנשארת איתי למרות החרא יציאות בצבא, נשבעת שהייתי מעריכה את זה ומתנהגת אליה כמו מלכה...

בקיצור, כל החודשים האחרונים אני בתסביכים עם עצמי. כל ריב אני אומרת שהפעם זהו, וניפרד כבר. אבל אני פשוט לא מסוגלת להיפרד. לא יכולה להיפרד ממנו. קשה לי בלעדיו כל כך. אבל זה שובר אותי לגמריי גם הקשר איתו.
אני לא מסוגלת גם להיות לבד עכשיו, אני אתפרק. אני לא אפסיק לחשוב עליו כל היום..אני מכירה את עצמי ...
בסופשים כשהוא בצבא אני מתגעגעת אליו, אבל לפעמים כשאני יוצאת אני גם מתבאסת ותמיד איכשהוא בוחנת עוד אופציות מה שנאמר..וקשה לי עם זה. כי אני מאוד אוהבת אותו ולא יכולה בלעדיו, ואפחד בעולם לא יתייחס אליי וייתחשב בי כמו שהוא מתחשב בי. ובאמת שיש לו קטעים שהוא מקסים...אבל יש המון קטעים שאני שונאת אותו ורוצה פשוט למות ממנו...
וגם יש המון קטעים שאני פשוט לא סומכת עליו! אני יודעת שהוא לא יבגוד בי, אבל לא יודעת הוא פשוט לא נותן לי תחושת ביטחון בקשר. היו כמה מקרים שהוא קצת הפר את האמון שלי (לא בגידה!), ואני לא מצליחה להתגבר על זה. אני כל מנסה לסמוך עליו, ואז הוא פוגע באמון הזה מחדש . (אפילו סתם, אם הוא אומר שהוא יתקשר והוא לא מתקשר, או אומר שיגיע ולא מגיע..)
והלוואי אולי שהייתי אחרת, ולא הייתי אחת שאכפת לה אם אני רואה אותו או לא, או אם הוא התקשר או לא, הלוואי שהייתי פחות נפגעת ופחות חשדנית, אבל הקשר איתו הופך אותי לכזאת!


מה עושים?