ללכת בעקבות החלום שלי למרות המכשולים מסביב?

היי :)
מאז שאני זוכרת את עצמי, המראה הייתה החברה הכי טובה שלי.
כל פעם כשהייתי עצובה או שמחה, הייתי ניגשת אל המראה ויחד איתה מדמיינת את עצמי במקום אחר, עם אנשים אחרים ואני אחרת.. אני האמיתית.
אפילו כשהייתי במצב רוח על הפנים ולא התחשק לי לעשות כלום, הייתי נלחמת עם עצמי מבפנים, ניגשת מול המראה, מדליקה שיר מתאים, שוב מדמיינת את עצמי במקום שאני רוצה להיות ולא עובר הרבה זמן עד שהמצב רוח והחיוך חוזר אליי.
אני משחקת מול המראה, דמויות כלשהם ואני יודעת שאני טובה בזה, בלשחק.
אני רוצה ללמוד משחק, תמיד רציתי, אבל אני נורא ביישנית ובנוסף אני לא מדברת ברור כל כך.. (קשה לי לאיית נכון כמה אותיות ושומעים את זה)..
אני מדמיינת את עצמי שרה, למרות שכולם אומרים לי שיש לי קול של צפצפה.. מרגיש לי שאולי אם אלך לפיתוח קול, אולי באמת אוכל לשיר..
ולרקוד? חלק בלתי נפרד מחיי! אני כל כך אוהבת לרקוד! התשוקה הכי גדולה שלי, אני חושבת, זה לרקוד.
כל פעם אני מדמיינת את עצמי מופיעה בבמה, רוקדת באירועים, אירועים חברתיים, אפילו סתם ככה באיזה פאב/מועדון או עם חברות..
אבל אף פעם לא היה בי את האומץ להראות את עצמי ואת הכישרון (אני חושבת שיש לי כישרון) שחבוי בתוכי..
תמיד אני בוחרת לשבת ולא לקחת חלק, כל פעם מחדש אני בוכה וכועסת על עצמי שאני לא כמו כולם.. שאני לא מצליחה לצאת מהביישנות שלי..
עברתי ניתוח עקמת בגב לפני 9 שנים (בערך) וכל העמוד השדרה שלי פלטינות.
אני זוכרת בביקור האחרון שלי אצל הרופא, שאלתי אותו אם לא תהיה לי מגבלה כשארקוד, הוא אמר לי שלא, אבל הוא לא מבטיח לי שאהיה רקדנית מקצועית..
תוהה אם החלום שלי אבוד? תמיד דמיינתי את עצמי רוקדת ריקודי רחוב, היפ הופ, ברייקדאנס, כל הדברים המטורפים שהם עושים ולא יודעת עד כמה אתמקצע בזה עם המגבלה שיש לי בגב..
אני די מלאה (טוב, תמיד הייתי מלאה ותמיד הייתי ''בדיאטה'' ללא הצלחה), אני משתדלת כמה שיותר לקחת את עצמי בידיים, נרשמתי למכון כושר.. מודה, זה משחרר, אפילו שאני עולה שם על האופניים ושומעת שירים תוך כדי, אני אשכרה מוצאת את עצמי רוקדת תוך כדי.. זה מטורף שברגע שאני שומעת שיר, אוטומטית הגוף שלי זז.
אני גם נרשמתי לקורס לא מזמן, כלבנות שיקומית, חשבתי שאולי עדיף להתעסק על מה שבטוח, יותר נכון.. משהו שהוא ''נוח'' עבורי.. ואני מאוד מאוד אוהבת כלבים, בכללי בע''ח.
ויש לי עבודה להגיש ומלא דברים לעשות שקשור ללימודים ועם כל האהבה שלי לכלבים והרצון ללמוד עוד עליהם ואיך להשתפר איתם..
הרצון שלי יותר להדליק מוזיקה ולרקוד ולדמיין את עצמי במקומות אחרים במקום להתעסק בלימודים.. זה היה ככה גם כשהייתי בבית הספר.
ואני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי כל הזמן, שאני לא עושה מה שאני רוצה לעשות, שאני עובדת שעות לא שעות במפעל ושלא בא לי להיות פה בעולם מעוד כל מיני סיבות..
יש לי המון מצבי רוח שעולים ויורדים, אני בנאדם מאוד רגיש.. הציעו לי ללכת לפסיכולוג, אבל אני לא רוצה, אני מאמינה שאני בעצמי יכולה לעבוד על עצמי ולעזור לעצמי.
אני רק רוצה חיזוקים.. תקוות? אמונה..
באמת לא מאוחר מידי להגשים את החלום שלך עם כל המכשולים מסביב?
ללכת על זה אפילו כשיש חשש שאתאכזב בסוף?
ומה יכול לעזור לי שיקדם אותי אליו?
והפחד.. איך לסלק אותו מחיי?
אשמח לשמוע כל דבר, גם טוב וגם לא טוב.. ותודה שטרחתם לקרוא עד לפה (סליחה אם יצא לי די ''סלט'') :)