איך לבקש מההורים לעשות אבחון לדיכאון?

במשך המון שנים (בערך כיתה ד') ידעתי שמשהו לא בסדר איתי, רק לא ידעתי מה.
במשך השנים יותר ויותר הבנתי שיש איזשהו חור בלב שלי שאני לא יודעת מהו. חשבתי מה זה יכול להיות, אבל אף פעם לא ידעתי.
שנה שעברה כבר הבנתי שיש סיכוי שיש לי דיכאון שמלווה אותי תמיד, גם כשהייתי יותר קטנה.
לא משנה כמה שמחה אני תמיד בלב יש עצבות שאני לא יכולה להיפטר ממנה.
בנוסף גם היו לי הפרעות אכילה לזמן די קצר (טכנית עדיין) ונאבד לי המחזור ועכשיו העצבות הזאת רק החמירה.
עכשיו כשאני מחכה שהמחזור יחזור (חזרתי לאכול רגיל כמובן כדי לעלות במשקל) אני שואלת את עצמי לפעמים למה אני קיימת רק בשביל לסבול, ותכננתי בראש שלי כמה פעמים התאבדויות אבל בפועל אני לא מסוגלת, אל דאגה.
לפני כמה ימים גם התחלתי לחתוך כי הייתי צריכה להוציא את הכאב על משהו.
תמיד הייתי ילדה שאוהבת ילדים אחרים והחלום שלי זה להקים משפחה יום אחד. זה נשמע מוגזם אולי, אבל בלי להביא ילדים בעולם אני לא מרגישה שום סיבה להישאר בחיים.
כשאני באה הביתה אני פשוט שמה שירים ובוכה מול המראה. אני סוף סוף די אוהבת את הגוף שלי והעלאה במשקל מאוד קשה לי, למרות שהמשקל יעד שלי הוא משקל לא גבוה בכלל.
החור הזה בלב רק ממשיך לגדול ולגדול, וככל שאני גדולה אני כבר לא מוצאת טעם לחיים האלו. אני לא מרגישה שווה מספיק.
אז כמו שאמרתי, אני מאוד רוצה ללכת לאבחון לדיכאון אבל אני בטוחה שאמא שלי תגיד שאני מספרת שטויות, וגם אני בכלל לא פתוחה איתה.
חוץ מזה אני גם ממש רוצה ללכת לפסיכולוגית כי מאוד מאוד קשה לי לשמור הכל בבטן. לפעמים אני חולמת על לשפוך את כל מה שעובר עליי למישהו ולספר לו.
עמדתי ללכת לפסיכולוגית אבל אז אמא שלי ביטלה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני לא אוכל להחזיק ככה עוד הרבה זמן.