0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

עשיתי הפלה כי משהו הפריע בחשיבה להביא ילדים לעולם, שיקול נכון או מגוחך?

הפלה בת 29 | כתבה את השאלה ב-22/11/19 בשעה 15:35

כשהייתי ילדה בעצמי, רציתי ילדים בכל מאודי ונפשי, וכשדמיינתי את עצמי בעתיד בהחלט יכולתי לראות עגלה ויצור קטן וחמוד שתלוי בי ואני תלויה בו לכל החיים. איכשהו מגיל 23 משהו "התעוות" לי בחשיבה והיום אני כמה ימים לאחר הפלה, אחרי שלא הטלתי ספק בעובדה שאלד, ובלילה אחד של מחשבות משהו משמעותי מאד התהפך בי. רציתי לשתף קצת מן השיקול שגרם לי לעשות את ההפלה, כדי שתשפכו עליי קצת אור, אולי תגידו לי שזה בא ממקום מהותי, ואולי זה סתם שטויות.
אני לא מגדירה את עצמי 'אל הורית' לא מגדירה עצמי 'הורית' ולא מכניסה את עצמי לתבניות, אני לא מגדירה את עצמי כמי שלא רוצה ילדים, ולא כמי שכן רוצה ילדים, אני בשטח האפור. הלא ברור. הלא ידוע. וזה גם הכי גרוע.
אז מה שעבר עליי בלילה שבו החלטתי לעשות הפלה זה שכחלק מהמחשבות על חיים ותינוק התחלתי להריץ את הילדות שלי מול עייני. כי זה כמעט מתבקש. אני הולכת לעבור ילדות נוספת, עברתי אותה בתור ילדה, וכל הורה יודע שהוא הולך לעבור ילדות שנייה, הפעם מזווית ראייה של הילד שלו. הרי הוא הולך לחיות את הילדות מחדש דרך מישהו אחר, לחזור שוב לאותם הדברים שהוא עשה, דרך הילד שלו. גדלתי בבית שיש בו המון אהבה, והייתי ילדה מאושרת ושובבה עם ילדות שמחה. ולצד זה חשבתי על הילדות שהבן או הבת שלי הולכים לעבור כנגד זה. הגעתי למסקנה שאני בוכה על הדור שלי, שהיה פה פעם, ובוכה על הדור העתידי שעומד להיוולד כאן. יש לי אחיות דיי קטנות (גיל 11 ו12)- כך שאני גם רואה את הדור הזה לנגד עייני, לא מסיפורים, לא משמועות, מתוך הבית הפרטי והמשפחה שלנו.
נזכרתי שבביה"ס היסודי, בגיל 9-10 לערך, יצאנו בהפסקות עם פוגים או קלפים או חוטים שעושים מהם צמידים, או מדבקות של חוברות לפי צו האופנה של התוכניות, וכולם היו מתאגדים כדי לשחק עם כולם, להתחרות בכולם, והיה איזשהו ריגוש חברי, כקבוצה, אף אחד לא חשב לעשות סלפי, כולם היו בחוץ, כולם דיברו ברציפות בלי שום צפצוף של הודעה, זה הכריח אותנו לתקשר ולבנות קשרים שמושתתים על רגש וחברות, ולא על לייקים. כי אותנו לא מדדו בלייק.
נזכרתי שכשהייתי חוזרת הביתה מביה"ס הייתי מחכה מיד לפתוח ערוץ הילדים, ושם היו חבורה של אנשים שהערצנו שבשירים שלהם הנחילו לנו ערכים "זה סימן בשבילי זה סימן בשביל כולם-לא לאלימות", "חכם בשמש ראש גדול", אולפן ערוץ הילדים, שטטוס, מלך האריות, אנחנו לא גדלנו על נועה קירל, ההערצה שלנו לא הייתה לשירים כמו סלפי עם קהל של משתוללים, לשירים עם מסר, ומשמעות עמוקה, ונזכרתי שהייתי מסיימת שיעורים ויורדת למטה לקרוא לחברות באינטרקום והיינו הולכות לגינה וכמעט עד שעה 7 בערב מתנדנדות בנדנדות, משחקות במגלשות, עשינו גלגלונים, אספנו צבים, חיפשנו חיות, והתבאסנו שאמא לא מרשה להביא אותם הביתה. הקמנו מחנה, קפצנו מחומות ורצינו להשיג גומי לבן כדי להעמיד שני אנשים ולעבור שלבים. יצאנו עם אבנים לצייר קלאס, לא היה שום דבר שיסב לנו את תשומת הלב, היום הילדים נשארים בבית, עוברים ממסך למסך, מטאבלט-לטלפון-למחשב-לטלוויזיה-לסוני, הרחובות ריקים, הגינות מאוכלסות אך ורק בילדים בגילאי שנה עד 5 שמגיעים עם הוריהם, הגדולים יותר בגילאי ביה"ס כבר לא באים. חוץ מבכי של תינוקות, הגינה שוממת. כי הם באינסטגרם, בפייסבוק, בסנפצ'ט, בתוכניות, הם בעולם מבודד משלהם בה התקשורת היחידה שלהם היא דרך קבוצת וואטסאפ. הדבר הכי קרוב לטלפון שהיה לי בילדות זה לגנוב לאבא שלי את הנוקיה כדי לשחק סנייק, ובגיל מאוחר יותר להביא טלפון נוקיה קצת משוכלל יותר שהיה בו בשביל שיחות. אף אחד לא הוציא אותו מהכיס אם הוא לא היה צריך להתקשר. לפעמים קברנו אותו בתיק חצי יום ולא זכרנו שהוא שם.
ונזכרתי, שאצלנו בגיל 10 הדבר הכי מרגש היה להחזיק לבן מהכיתה ידיים. והייתה לנו הצעת חברות על פתק, ככה תמים, כי בגיל 10 הדבר היחיד שבן מהכיתה ידע זה להעיף עלינו פתק ששם רשם "רוצה להיות חברה שלי?" ולקנות לנו שרשרת עם חצי לב. היום כל ילדה בגיל 10-כבר חשופה באינטרנט לפורנו ולסקס ויודעת מה זה, לנו לא היה אינטרנט בהישג יד. לא ידענו לפרטי עומקם דברים על מין. והתרגשנו אפילו מנשיקה, לעשות יותר מזה זה כבר היה צעד משמעותי, היום לצערי כל ילדה בת 15 יודעת מה זה הפלה. ויכולה ללמד אחרות. בגיל 10 סילקו מבית הספר את מי שהעיזה למרוח לק על הציפורניים. כולן היו טבעיות, כמו שילדות צריכות להיות, אף אחת לא עשתה פן. אף אחת לא דיברה על סומק. זה לא עניין אותנו. היום כל ילדה בת 10. עם החלקות בשיער, לק בציפורניים, מכנס קצר, ואיליינר. מגיל 10. בגיל 10 התווכחנו לאיזה גינה נלך היום, ומי חוזרת עם מי ברגל הביתה. ובגיל מוקדם אפילו יותר, שיחקתי בבובות. היה לי בית בובות ענקי שהקמתי לתחיה והם היו אנשים אמיתיים בעולם שלי, שיחקתי בבובות, המשחקים של הילדים של היום מגיל 5 הם להוריד בחנות מאפליקציה בטאבלט או בטלפון ולשבת ככה שעות על גבי שעות. שמנסים להזיז אותם נפתחת מלחמה. תיקשרנו אחד עם השני בצורה הכי נקייה שיכולה להיות וחיינו את המציאות, כי לא הייתה לנו ברירה אחרת, לא הכרנו משהו אחר, והכל היה תמים, וצנוע יותר, וכשהיינו ילדים היינו ילדים עד הסוף. לא התעסקנו בעולם המבוגרים, לא רצינו להתבגר בכח. נהנו מהילדות שלנו.
כמו שאמרתי יש לי אחיות בנות 10 ו11, הן חיות בעולם לגמרי לגמרי שונה.
אף אחת מהן לא יוצאת מהבית לשחק בגינה. וזה לא רק הן, אגב, זה כל הכיתה. פעם בחצי שנה קובעים מפגש כיתתי ללכת לסרט, בו גם ככה רוב הכיתה בטלפון. שחברות באות אליהן, הן עושות זמן מסכים. מדברות כרבע שעה בין מסך למסך. מבירור עמוק, זה כל השכבה. אמרו לי מה את רוצה? מי יוצא לשחק בגינה?.
בהפסקות גם כן. נמצאות ביחד בין סלפי לסלפי. בין תמונה לאינסטגרם לבין עוד רצון להיראות כמו בת 20, בזמן שבגיל 10 צריך לדבר על לק, ועל חידוש החלקת שיער.
היה להן קצת בובות, אבל זה לא עניין אותן. הן אף פעם לא הסתגרו בחדר כמוני, ונכנסו לעולם משלהם, כי ממש תכף צריך לשמוע עוד שיר של נועה קירל, או לעשות עוד לייק באינסטגרם או עוד תמונה.
זה מה שרץ לי מול העיניים במשך שעה באותו לילה.
ראיתי את עצמי, וראיתי את מי שעתיד להיוולד לי, ראיתי והבנתי- לעולם כזה, לדור כזה לא כדאי.
ועכשיו אפשר לשאול משהו שגם לי רץ בראש, אבל מצאתי מיד תשובה. אם אני חושבת ככה, למה שלא אגדל את הילד שלי אחרת, איך שאני חייתי?
כי לא אוכל לגדל אותו להיות ילד חריג בזמן שכולם מסביבו כאלה. זה לא אותה מציאות, זה לא אותו דור, ולגרום לו להיות שונה או עוף מוזר, בזמן שכל החברים, הכיתה, השכבה, הם לא כאלה, רק יסב לו נזק. הוא לא יכול לראות את כולם בכיתה עם טלפונים, ולגדול בתחושה שלו אין. אני לא גדלתי בתחושה כזו, כי כולנו היינו משוחררים משעבוד. הוא לא יכול שלא יהיה לו פייסבוק או אינסטגרם מגיל 9, כי אז הוא יהיה מנותק ומנודה, ולכן לא אביא ילד כדי להרע לו,
או שאיישר קו עם הדור, או שלא איישר קו, אבל לא אגדל אותו להיות חריג.
חשבתי שמשהו בביה''ס של אחיות שלי והילדים לא תקין, ושל בנות דודות שלי, ושל אחרות שאני מכירה, וחיפשתי מידע ומצאתי מחקר שילד מישראל מבלה בממוצע 3 שעות ו18 דקות אל מול מסך. וזה ילד! הגדולים יותר, מבלים כ7-8 שעות.
אם מתוך 24 שעות הם צריכים לאכול, לישון וללמוד יוצא שהם חוזרים מביה''ס וברוב הזמן דבוקים לניידים שלהם.
וזה לא פגע רק בהם הילדים, זה הגיע גם אלינו (המבוגרים)כי גם אצלנו מעדיפים לשלוח טקסט מאשר לשמוע קול אנושי, וגם אצלנו חיים מסכים. וגם אצלנו התקשורת נדפקה תהומית, וככל שהעולם מתקדם והטכנולוגיה עולה, רמת האנשים שמאובחנים בדיכאון וחרדה עולה ועולה ומרקיעה שחקים כי זה עולה לנו בבריאות נפשית. בדור של אבא שלי, הייתה טלויזיה בשחור לבן בקושי, והם גדלו חמישה אחים בחדר אחד, ועדיין, אנשים צרכו פחות כדורים נפשיים מהיום. הם גדלו חזקים נפשית, בריאים, אבל יודעים מה, ניחא, אנחנו מבוגרים, זה פוגע בנו כרגע, אבל ילדות הייתה לנו. מה יגיד מי שנולד עכשיו? גם את הזכרון הזה לא יהיה לו.
אני באמת מרגישה, שזה להוליד אותם לעולם עם עלק קדמה טכנולוגית אבל לדפוק להם את הנפש מכל כיוון. ואני עוד לא התחלתי לדבר על הרבה חסרונות אחרים, וזה שאוליד אותם לעולם בו יוקר המחיה גבוהה מאי פעם - כלומר, מנוחה ונחלה לא יהיה לעולם, כשתעבור עליהם הילדות "המזהירה" הם יימצאו עצמם עובדים 10 שעות ביום כמו חמורים, כדי לקנות דירה עם 4 חדרים ולקחת עליה משכנתא שצריך להחזיר במשך 30 שנה. יעבדו כל חייהם כדי שיהיה להם בית לחזור אליו, בית שהם ממילא בקושי רואים כי הם עסוקים בלעבוד כדי לשלם אותו. ובין לבין, הם ייהנו ממלחמות שיש כל חצי שנה או שנה בארץ ישראל, פעם חמאס, פעם עזה, ועד אז גם לבנון ואיראן יתעוררו. אז בזמן הפנוי שלהם הם יימצאו את עצמם רצים למקלטים או מתחבאים מטילים או סתם סוחבים לכל מקום מסיכה נגד טילים כימיים למקרה ש.. אההה, שכחתי, אם הם בכלל לא יילכו לקרבי וימותו בצבא. או יילכו לשירות מילואים וייפלו שם בהגנת המולדת, בשביל מבצע שאף אחד לא יזכור, כי יהיה עוד אחד כזה בדיוק עוד כמה חודשים. ואם הם בכלל יצליחו להינצל ממחלות, עם הקרינה, והזיהום אוויר המלוכלך והאוכל המתועש שבגללו יותר ויותר אנשים וגם ילדים מאובחנים במחלת הסרטן כל יום וכל שנה שעוברת כמות החולים רק הולכת וגדלה בגלל הדברים הנ''ל, אם בכלל, הם יצליחו ללכת ברחוב עוד 40 שנה באוגוסט, כי כדור הארץ מתחמם, ואם היום אנחנו לא יכולים להיות דקה מחוץ למזגן באוגוסט - מה יוליד עלינו עוד 30 או 40 שנה? אומרים שעד אז לא יהיה חורף. כדור הארץ מתחמם ויהיה רק קיץ. הכל יהיה מזוהם ולא יהיה מה שינקה את האוויר. מחלות יתפרצו כי לא יהיה מה שינקה את האוויר. והמים שתהיה בצורת? האם רק מנקודת מבטי זה לעשות עוול למי שאמורים לאהוב? ועוד לא נגעתי בנושאים כמו הפגיעות שבנפש שהם עלולים לעבור, מאנשים, קרובים, או שאר העולם;
וזהו בעצם, אני ממש מצטערת על החפירה, רציתי להוציא את כל מה שישב לי על הלב.
עכשיו אתם רשאים להגיב לי ואני אקבל כל תגובה-
אקבל גם תגובה שאני מדברת שטויות, והכל בסדר, אולי פעם היה בסדר, והיום גם כן בסדר, ולא צריך לעשות מזה אישיו.
אקבל גם תגובות תומכות.
וגם אעריך אנשים שיעזרו לי להבין האם כל הנ''ל שרשמתי למעלה אמור לחרוץ לי את ההחלטה אם להביא ילדים לעולם, או לא. כי
תודה לכולם, שיהיה בהצלחה, בשמחות רק!
ואני מבטיחה שבחיים האישיים אני אופטימית, אני לא רואה שחור, ואני משתדלת לחשוב חיובי. וצרפתי לכם שיר של ערוץ הילדים, שתיזכרו מה היה פה פעם.

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (10) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "היריון ולידה"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות