מחפשת חברות ממי שלא רוצה להיות חברה שלי וזה כואב, מה לעשות?

הי.. לפני כשנה וחצי הייתי שמרטפית אצל מישהי והייתי באה אליה שלוש פעמים בשבוע בערך.. ואז עבר ביננו חתול שחור והתפטרתי אבל קיוויתי שנשאר חברות ובאמת לא פעם אכלתי אצלה בחגים ובשבתות, אבל אני רואה איך היא לא רוצה יותר קשר איתי וזה ממש כואב לי. קיוויתי לשמור איתה על קשר כי לדעתי היא אדם מדהים אבל היא לא עונה לי לשיחות (סך הכל פעם ב), ויש קרירות שאומרת תעזבי אותי בשקט. היום בבית הכנסת בעלה עבר לידי כמה פעמים וראיתי שהוא רואה אותי אבל הוא הפנה מבט לכיוון השני כל פעם כאילו הוא לא רואה אותי.
המצב הזה גורם לי לשלל רגשות. בהתחלה כעסתי כנראה כי האגו שלי חטף בעיטה בישבן כי מישהו דחה אותי, מישהי שאני ממש מכבדת ומעריכה, אחר כך באה הקנאה על מה שיש לה ולי אין, אחר כך שנאה. עכשיו אני לא שונאת ולא כלום רק עצובה ולא מבינה איך מישהי לא תרצה להיות חברה שלי. אני חייבת לומר שעוד פעם כשעבדתי אצלה יצא לנו לדבר אבל לרגעים שמתי לב שלמרות שאני חושבת שאני חברה שלה היא לא רואה את עצמה חברה שלי ושמתי לב שלא ממש אכפת לה ממני. אני עצובה. לפעמים אני מקנאה שיש לה בעל וילדים וחיים שלמים ופרנסה יפה, הכל בלי עין הרע אבל אז אני מנסה להחזיר את עצמי למוטב. זה מן זיג זג. למה היא לא רוצה להיות חברה שלי. למה?? אני מסבירה לעצמי שהיא לא חייבת לי כלום וגם אני הרבה פעמים בחרתי לא להיות חברה של כל מי שרצתה להיות חברה שלי.. אבל פה הכרנו, נקשרתי! אני עלולה לראות אותה או את הילדים שלה או בעלה ברחוב וכל פעם זה נפתח כמו פצע. מה יהיה. איך תהיה לי השלמה עם העיניין? עזרה בבקשה.