לא יודעת מה אני מרגישה,זה חתונה או פרידה, איך זה בחיי הנישואים?אתם עדיין אוהבים?

יש לי בן זוג שנתיים. אנחנו גרים יחד ומדברים על להתחתן מאוד בקרוב..
בגדול הוא בחור מקסים חכם מקשיב ואפשר לדבר איתו על הכל והוא אוהב אותי תמיד גם שאני מרגישה הכי מכוערת בעולם וגם שאני מציקה לו
כלפי חוץ מהצד שלו הכל בסדר.. הוא לא מתלונן על הקשר או עלי ואומר לי שאני נהדרת כל הזמן
אבל יש גם מינוסים...
שהכרנו הכל היה מדהים ונוצץ משיכה פיזית ומדברים שעות וכל הטוב הזה
ועכשיו אני מרגישה שאנחנו סתם שותפים לדירה, דברים שאהבתי בו בהתחלה מעצבנים אותי היום ואנחנו בקושי מדברים בעיקר רואים טלויזיה
הוא קצת משעמם אותי וחסר אנרגיה, כל דבר שאני אוהבת הוא לא אוהב ולהיפך
ושנינו עם פחות סבלנות, בעיקר אני..

ואנחנו לא שוכבים כבר.. אנחנו שוכבים בערך פעם בחודש שאני חושבת שזה די גרוע וכמובן שזה בגללי כי לא בא לי.. והוא ממש בסדר בקשר לזה הוא לא מציק לי יותר מידי
אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה אני זוכרת שהייתי בטוחה שאני תמיד אמשך אליו ופתאום אני כבר לא למרות שהוא לא השתנה

אני לא יודעת מה לעשות כי בלב אני מרגישה שאני כבר לא מרגישה כמו בהתחלה אבל גם אין ממש סיבה להפרד כל המינוסים שצינתי זה לא דברים כמו הוא מכה אותי או רב איתי או עצבני או בעיה רצינית.. אני לא יודעת אם הבעיה היא אצלי שאני מחפשת שלמות
אנחנו לא רבים על שום דבר רציני לפעמים בקטנה אבל לא משהו שצריך להפרד בגללו והוא באמת בחור טוב
וגם יש את הפחד של הגיל שלי שאני מרגישה כבר ממש זקנה ושאם זה לא איתו אז כנראה שכבר לא יהיו לי ילדים שזה כמובן מאוד מפחיד אותי
זה מבאס אותי מאוד גם לחשוב שאם נמשוך את זה עוד שנה שנתיים ואז נפרד אז מצבי ומצבו יהיה יותר גרוע

אשמח אם תספרו לי איך זה אצלכם? אתם נשואים באושר ובאהבה?
באמת עדין מאוהבים בבני הזוג שלכם?
יש ממש אהבה? איך יודעים? או שזה לגיטימי שזה מתפוגג? זה חוזר?