0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, 0 השתתפו בסקר ו-0 דרגו את העצות.

למה אנשים כל כך אוהבים וכל כך שונאים רזון בו זמנית?

רזה בת 24 | כתבה את השאלה ב-17/09/19 בשעה 21:05

תמיד הייתי רזה מאז שאני זוכרת את עצמי. הציצי שלי תמיד היה קטן ולמעשה הוא כמעט ולא התפתח. אבל תמיד אהבתי את הגוף שלי ובתכלס לא הייתה לי בעיה איתו. אהבתי לעשות ספורט ולרוץ והייתי טובה בזה כי הייתי קלה ולא היה לי חזה שיפריע לריצה.
כשהייתי בתיכון תמיד הציקו לי עם זה שאני רזה פעם אחת שמעתי בנים מהכיתה שלי מתלחששים על הרזון שלי.
עם השנים ספגתי עוד ועוד הערות כאלה, מנשים וגברים.
נשים, בעיקר מלאות עקצו אותי ורמזו לי שאני מרעיבה את עצמי (וההפך הגמור הוא הנכון) וגברים שיצאתי איתם המליצו לי לאכול הרבה כדי להשמין, להתאמן בחדר כושר כדי לפחות להיות שרירית ולעשות ניתוח להגדלת חזה.
לא לקחתי אף טיפ ועצה ברצינות כי לא הרגשתי בנוח להילחם נגד הגנטיקה שלי והגוף שלי.
אבל מצד שני, כשאני מסתכלת על כל הגברים שסולדים מנשים מלאות ועל כל האנורקסיות שרוצות להיות רזות אני נותרתי נורא מבולבלת. מצד אחד אנשים רוצים להיות רזים, מאוד רזים, והבנתי שגברים רבים מעדיפים לידם נשים רזות ויש להם סוג של סלידה מנשים שמנות (שזה גרוע אבל זה כבר עניין אחר). יש ממש תעשייה שלמה סביב זה. מצד שני בתור בחורה רזה אני סופגת הערות עוקצניות ושיפוטיות מנשים וגברים על הרזון שלי.
אני לא רזה באופן חולני אבל אני דיי רזה. הגובה שלי הוא 172 והמשקל שלי 55 וכן רואים לי את העצמות והקווי מתאר של הבטן אבל ככה הגוף שלי בנוי וזה לא בגלל שאני חולה או מרעיבה את עצמי.
להפך, אני אוכלת הרבה מאוד ולא רק תזונה בריאה, אמנם אני מתה על סלטים וירקות אבל אני גם מאוד אוהבת לחם ובצקים ואני אוכלת את זה כל יום והיו תקופות בחיי שהייתי אוכלת רק מאכלים כבדים ומשמינים או ג'אנק פוד ועדיין הייתי במשקל נמוך.
עכשיו כשאני בת 24 אני מרגישה שאני נראת כמו ילדה ואני לא יודעת עד כמה גברים נמשכים למראה הזה. אני מרגישה שאנשים ובעיקר גברים מסתכלים עליי וחושבים שאני ילדה או נערה (וגם פונים אליי כאל נערה).
מרגישה שלגברים יש סטנדרטים גבוהים ושעל מנת להיות נאהבת או להילקח ברצינות אני צריכה חזה גדול (למרות שאני אוהבת את החזה שלי ונוח לי איתו ובחיים לא חשבתי על לשנות אותו). אני מרגישה שיש דיסוננס בין ההרגשה שלי כלפי הגוף שלי לבין ההסתכלות של גברים נשים והחברה בכלל על הגוף שלי. אני מאוד אוהבת אותו אבל כשאני במרחב הציבורי או צריכה לחשוף אותו בפני מישהו אני מרגישה כאילו אנשים חושבים שאני האסון הכי גדול שקרה על הפלנטה הזאת או הטעות הכי גדולה שיש. מרגישה שחטאתי במשהו. נמאס לי מחקירות של "למה את לא אוכלת?" ונמאס לי לענות שאני כן אוכלת וגם להרגיש מחויבת להוכיח שאני אוכלת כדי שיעזבו אותי בשקט.
השאלה שלי היא גם לגברים וגם לנשים:
לגברים- האם אתם נגעלים או נמשכים לנשים רזות עם חזה קטן מאוד? מראה גוף נערי כמו למשל של ארבל קינן או קייט מוס? למה יש גברים שמפריע להם רזון של אישה והם מנסים לשנות אותה? לא עדיף כבר להיפרד ממנה ולמצוא מישהי מלאה שתתאים לציפיות שלהם?
לנשים- כשאתן רואות בחורה דיי רזה, האם אתן מקנאות בה? מרחמות? אוהבות? שונאות? נגעלות? מה אתן מרגישות ומה אתן עושות עם זה?

האם נשים רזות במרחב הציבורי מפריעות לכם?

כן. אני גם נוטה לומר לנשים רזות שהן רזות מדיי ולהמליץ להם ל
 
1
כן אבל אני לא מעיר/ה כי זה לא ענייני
 
4
לא מפריע לי. כל אחת והגוף שלה והגנטיקה שלה
 
40

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (16) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות