אם יש לכם חששות בקשר למסע ישראלי תקראו את זה

הי אני לא פה לשאול שאלה, אני פה כדי לספר לשתף ולייעץ.
התחלתי השנה את כיתה י"א והמסע הישראלי התקרב, חששתי ברמות לצאת למסע הזה מכמה סיבות:
1.הייתי במצב חברתי מאוד גרוע ופחדתי שאני אחווה ואעבור הכל לבד.
2.אני לא בן אדם של ויולים, פחדתי שיהיה קשה ושאני לא אעמוד בזה.
באמת שלא רציתי לצאת והתלבטתי והתייעצתי עם מלא אנשים שכל הזמן אמרו זאת חוויה יהיה לך כיף את תהני יהיה טוב וכוכוכ..
קראתי המון באינטרנט אחך היה לאנשים כדי לדעת באמת ואני חושבת שזאת הסיבה שאני רושמת את זה עכשיו..
היום הראשון של המסע קשה, ללא ספק, הולכים יותר מ12 קילומטר, עליות של החיים, בלילה התפרקתי,
אבל אכשיכו הצחלתי להגיע ליום השני, בבוקר קצת קשה ולאט לאט טוב יותר וטוב יותר,
לאט לאט הרגשתי שאני נפתחת, שאני חווה, שאני מכירה כל כך הרבה אנשים חדשים ובמיוחד שהקביצה שלנו של המסע מתגבשת ברמות..
הגעתי ליום השלישי, כשאני בן אדם אחר(אני ממש רצינית) וזה לדעתי היה היום הכי מצחיק ומגבש שהיה לנו במסע הזה..
היום הרביעי היה מדהים מבחינת הכל ובעצם מאז פשוט המסע נהיה טוב,
נפתחתי לאנשים ברמות מטורפות(אני בן אדם משמ ביישן) והכרתי כל כך הרבה חברים אחרים, השתתפתי בדיונים וכמרתי את דעתי( כל כך לא אופייני לי) ובקיצור באמת שאין אחד שלא נפתח ושבסופי של דבר חווה, אחרי שגמרנו הרגשתי שכל מה שבא לי זה לחזור גם אם זה אומר לעשות שוב מסלןלים,לישון בשטח, וכדומה, המסע הזה באמת היה שווה כל טיפה של סבל וכל טיפה של השברות כי בסופו של דבר הוא העצים ובנה אותי..
אני יודעת זזה נראה מפחיד בהתחלה אבל אני מבטיחה לכם אל תוותרו בסופו של דבר זה באמת משמעותי ברמות ואני מבטיחה לכם שגם אם יהיה קצת קשה בהתחלה ומפחיד אתם תתרגשו ותחוו ותהנו ורק תתנו לכצמכם ללכת על זה באמת!