ההורים לוחצים עלי להגיש בקשה לקצבת נכות מביטוח לאומי ואני מסרב מבושה, דעות?

אני חולה קרוהן והשנים האחרונות שעברו עלי היו מאוד קשות מבחינה בריאותית, אני לא מגיב טוב לתרופות והמחלה מלווה בהמון תופעות לוואי שמקשות מאוד על התפקוד היומיומי שלי. בשנתיים אחרי שסיימתי תיכון ניסיתי להתנדב לצבא ונדחיתי בגלל המצב הבריאותי, כרגע אני סטודנט באמצע תואר להנדסת חשמל באונ' תל אביב.

התואר מספיק תובעני גם לאנשים בריאים, אני נאבק לשמור על ציונים טובים למרות הקשיים והאילוץ ללמוד עצמאית כי רוב הימים אני לא מסוגל להגיע לאוניברסיטה. אין לי אנרגיות מעבר לתואר לדברים אחרים, לא לחיים חברתיים, לא לעבודה ובקושי לסידורים קצרים מחוץ לבית. המחלה הביאה אותי לרמה גבוהה מאוד של נכות ולצערי הסבירות שהמצב ישתפר להערכת הרופא נמוכה מאוד. אני מאוד מודאג מהיום בו אסיים את התואר ואצטרך למצוא עבודה, כי במצב הנוכחי שלי אין שום סיכוי שאוכל לעבוד, בטח שלא במשרת הייטק תובענית לשם אני מכוון עם התואר.

אני גר עם ההורים ובחודשים האחרונים הם לוחצים עלי להגיש בקשה לקצבת נכות מביטוח לאומי, יש לנו המון ויכוחים קולניים על הנושא וזה מאוד מעכיר את היחסים בינינו. אני מסרב מכמה סיבות:

-אני לא רוצה להיות מוגדר רשמית כנכה, גם אם זה תיאור מדויק למצב שלי. לא רוצה שיהיו מסמכים רשמיים כלשהם שקובעים שאני נכה.

-אני מרגיש מאוד רע עם זה שלא עשיתי צבא ואני לא רוצה להוסיף על זה גם קבלת קצבאות.

-לא רוצה להיתפס כנטל על החברה.

-אני ארגיש בושה לחשוף לאנשים שאני מקבל קצבת נכות.

-בהשקפה האישית שלי אני נגד הרעיון הבסיסי של ביטוח לאומי, אני לא חושב שצריך להכריח אנשים לעזור לחלשים ואני לא חושב שזה עובד טוב באופן פרקטי מאחר ובישראל יש אוכלוסיות שלמות שמנצלות הערבות הזאת לרעה.

מצד שני אני מבין את ההורים שלי. יש להם בן במצב בריאותי מאוד רע, חסר חיים חברתיים, מדוכא, לא מסוגל לעבוד, לא מתקשר וכו' הם דואגים לי, ומנקודת המבט שלהם הם שילמו מיסים כל החיים ועשו צבא ומתסכל אותם שהבן שלהם מסרב לקבל עזרה שמגיעה לו.

הבעיה היא שאני לא יכול פשוט להגיד להם "אני מבוגר וזו ההחלטה שלי, תקבלו את זה" - כי אני לא עצמאי, הם תומכים בי כלכלית, אני גר אצלם בבית, הם עזרו לי עם חלק משכר הלימוד והרבה הוצאות נוספות.. לדברם הבעיה היא לא כסף, אלא כואב להם שאני לא מקבל עזרה שמגיעה לי. מה דעתכם?