האם אני דלוקה על הילדה הזאת?

היי, אני לומדת בכיתה יא.
אין לי הרבה חברים בכיתה, יש לי אולי שתיים שלושה שאני מדברת איתן לפעמים. ולשאר הבנות אני די אנטי.
לא מתוך סנוביות, אלא פשוט מביישנות יתר וחוסר ביטחון עצמי.
יש אחת מהכיתה שלי, שבתחילת שנה.. לא הפסיקה לתקוע בי מבטים. ברמה ובתדירות שפשוט גרמו לי לחוש לא בנוח ורק רציתי שתפסיק כבר.
באמת שזה רק הוריד לי את הביטחון שמישהי שמה לב אליי, ועוד בוהה בי בכל הזדמנות. כאילו שעשיתי משהו לא בסדר.
סיפרתי על זה לאיזושהי מכרה שלי, והיא הכניסה לי לראש תיאוריה אחרת.
שאולי שהמבטים שלה נובעים מכך שהיא ממש רוצה לדבר איתי, אבל לא יודעת איך. נורא סקרנית ולא מבינה למה אני כל כך שקטה ולא מנסה להתחבר לבנות מהכיתה שלנו.
הרעיון הזה טיפה מצא חן בעיניי, ואפילו התחלתי להאמין לזה
די החמיא לי שאני מקבלת סוג של תשומת לב ממישהו כלשהו בכיתה הזאת.
כי בתוך תוכי, למרות שדחיתי את כל אלו שניסו לדבר איתי, בכל זאת ממש רציתי את קרבתם.

מאז, בכל פעם שהיא בהתה בי.. הלב שלי דפק ממש בעוצמה. אבל בקטע אחר. הרגשתי שהיא מתעניינת בי.

לא הבנתי מה פאקינג קורה לי.
בכל פעם שהיא שאלה אותי שאלה סתמית, גימגמתי ולא ידעתי מה להגיד מרוב התרגשות, והלב שלי דפק באופן לא נורמלי. היו רגעים שעניתי לה בצורה נורמלית
היה לה פעם אחת מבט שבוודאות אפשר היה לראות שהוא מבט סקרן!

אבל אז פתאום ביום בהיר אחד, היא כנראה החליטה שהיא מפסיקה להסתכל עליי. לא הבנתי למה! כאילו מה? אני כבר לא מעניינת אותך יותר? את לא רוצה יותר לנסות לדבר איתי?
זה ממש הציק לי. ואפילו התחלתי בעדינות רבה מאוד, לחפש את המבטים שלה. כאילו שיגע אותי שהיא כבר לא מסתכלת עליי.
זה אפילו הכניס אותי לדיכאון קטן בכל פעם שהייתי בבצפר
התחלתי נורא לקנא מהצד כשהייתי רואה אותה צוחקת ומסתובבת עם החברות שלה..
נורא נורא מקנאה כשהיא צוחקת ומדברת עם הבנים בכיתה. זה הכניס אותי לדיכאון וממש קינאתי.
זה ממש מרגיש לי כמו התאהבות או הידלקות. וזה מפחיד אותי. אני מרגישה שאני אובססיבית אליה בסתר
כשאני יושבת יחד עם כמה בנות מהכיתה והיא פתאום מגיעה, אני רוצה רק שהיא תביט בי. שתסתכל עליי! שלא תתעלם! למרות שאני עושה הכל כדי להתעלם ממנה, שלא תרגיש שאני מנסה למשוך את תשומת הלב שלה.

מה לעשות? בחיים לא קרה לי דבר כזה....