רגישה ברמה לא מציאותית, מה לעשות?

מגיל צעיר בכיתי מכל שטות.עם השנים הבנתי שאי אפשר לבכות על שטויות. ניסיתי להתחזק מזה ולא ליפול סתם. אבל- כל פעם שמישהו מדבר איתי (סוג של שיחה אישית כזאת) או שאני מספרת משהו קשה שעברתי אפילו סתם משמרת לא פשוטה בעבודה הקול שלי נחנק והעיניים דומעות. בגלל שאני מפחדת לפרוץ בדמעות אני פשוט עוצרת ושותקת.
זה קורה במקומות עבודה שגם אם מפריע לי משהו אני לא מדברת כי אני מפחדת לבכות כמו: ביקשתי מהבוסית לצאת להפסקה דחוף כי אני צריכה לעשות שיחה והיא אמרה לי שעוד 10 דקות תשחרר אותי רציתי להגיד לה שהשיחה חשובה ואין מצב, אבל העיניים שלי דמעו ישר והקול שלי נחנק ופשוט בלעץי את זה.
אותו הדבר בכל דבר בחיים, אפילו שאני מדברת עם חברות והן פתאום אומרות לי לתפוס את עצמי בידיים(בכל נושא), או אומרות לי שהן נפגעו או סתם שאמרתי משפט מעצבן אני פשוט בוכה.
מילא מול חברות אבל מה אני יכולה לעשות בשביל לעצור את זה? אני בוכה בדייטים, עבודות, ראיונות עבודה וסתם בחיים עצמם, בתחבורה ציבורית אם הנהג עונה לי לא יפה ואפילו בבית.
זה הורס לי את כל החיים. אני לא מסוגלת להגיד מה יושב לי על הלב כי הדמעות האלה והחנק בגרון מהגוש של הדמעות עוצר אותי.
איך אפשר לטפל בזה? (עדיף לבד, אין לי כסף אבל אם אפשר אז גם בכסף אפשרי)