חברות או צביעות? שפת הדיבור שלו נהייתה מגעילה, טון מזלזל

היי ...
יש לי חבר טוב שאנחנו מכירים שנה +, חבר שהוא כמו אח יקר שאני מאוד אוהב מאוד מעריך ומאוד מחובר אליו.
אנחנו מדברים כל הזמן אם זה בהודעות או שיחות רגילות,
בתקופה האחרונה מרגיש לי שהוא מתרחק, השפת דיבור שלו נהייתה מגעילה, טון מזלזל, הודעות קצרות כאלה שלא רוצה לפתח שיחה ובקיצור הרגשה חרא בכלליות אחרי כל שיחה איתו הטענה שלו שאין כבר על מה לדבר ולכן זה ככה.

אבל המצב נהיה יותר חרא וחרא אחרי הפגישה האחרונה, אני נוסע אליו במיוחד (כשעה וחצי) הביתה כדי לפגוש אותו וכי זה מה שחברים עושים בת'כלס לא?
ומרגיש לי שזה כבר נהיה בשבילו מובן מאליו. ההרגשה מהפגישה האחרונה הייתה שהוא לא רוצה שאני אהיה שמה לידו והייתה תחושה של "מיצינו את החברות בנינו" הפרצופים שלו העקיצות שלו הדיבור המזלזל שלו כלפיי פשוט מתחילים להימאס עליי כבר. לא משנה מה אני עושה לא משנה מה אני אומר יש לו משהו להגיד או להגיד ההפך וזה דיי מרגיש שלא באלי יותר לדבר איתו.
- לא היינו ככה כל החצי שנה האחרונה הכל התחיל ביום בהיר בלי שום משהו מיוחד ופשוט התחיל להידרדר מרגע לרגע.
וכאן אני כבר נכנס למן סוג של שאלה גדולה כלפיי עצמי.

אם זו חברות או צביעות.
כי לי מתחיל להישבר כל העסק הזה, שאני שואל אותו אם הכל בסדר ואם קרה משהו טוען שהכל סבבה והכל מעולה.
אבל ההרגשה עצמה ממש לא משדרת את זה.
כל המשחקים האלה כל הדיבורים וההתנהגויות האלה גורמים לי להתרחק ממנו משהו שלא רציתי אבל לא יודע אם כבר שווה להילחם על זה.

האם לוותר ? להילחם? כי מיום ליום אני נעשה יותר ויותר מותש.