0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

טראומות הילדות מגדירות מי אני, איך לגרום לזה לא להשפיע עליי?

השורד האחרון בן 28 | כתב את השאלה ב-13/04/19 בשעה 21:21

אני מרגיש צורך לפרוק כי בגיל 28 אני עדיין חיי ולא מצליח להתנתק מהילדות שלי..
עלינו לארץ שהייתי בן 6 עם ההורים שלי ואחי החורג מצד אמא שלי, גרנו במרכז קליטה בצפון הארץ בערך שנה שנתיים, לפני ההגעה לארץ עברנו הרבה דירות ולא הייתה לנו כל כך יציבות, בארץ אני זוכר שהייה לי קשה להתאקלם אני ממש זוכר את זה בתור שוק כאילו נזרקתי למים. ללמוד שפה חדשה, תרבות חדשה, לראות את אמא שלי מנקה בתים ובכללי את ההורים שלי נאבקים בשביל לשרוד..
בערך בגיל 8 או 9 הייתי אצל חבר בבית ונאנסתי על ידי אח שלו הגדול שהייה אולי בן 18 בערך.. שמרתי הכל בפנים ולא סיפרתי לאף אחד, באותו יום הנשמה שלי פשוט מתה, בנוסף לכל הייתי ילד נורא רגיש ועדיין דיי מעורער מהעלייה לארץ (כל שאר המשפחה נשארה במדינה שממנה הגענו) אני זוכר כל כך הרבה לילות של שחור בפנים רצון אמיתי למות בגיל מאוד צעיר, הייתי מתפלל לאלוהים שיעשה שלא אקום מחר. שנתיים שלוש אחרי אחי שגדול ממני ב5 שנים עזב את הבית ואת הארץ כי היו לו הרבה בעיות התאקלמות (במיוחד עם אבא שלי כי הוא לא הבן שלו) וגם בלאגן עם החוק, רק שאני בתור ילד לא הבנתי למה הוא עזב אף אחד לא הסביר לי מה קרה, הינו רבים המון וחשבתי שאולי זה גם בגללי, לא ראיתי אותו במשך המון שנים, התגעגעתי אליו נורא והייתי בוכה הרבה בסתר, שוב שומר הכל לעצמי. שני ההורים שלי מגיעים מרקע נורא קשה וברחו מהבית בגיל צעיר ומעולם לא קיבלו כלים להתמודד עם החיים וכך גם אני לא קיבלתי כלים להתמודד עם החיים שלי.
המון ריבים בבית, אלימות בין ההורים שלי הרבה כעסים ובכי.
נשארתי להתמודד עם הכל בגיל כל כך צעיר לבד בעולם שחור עייף כבר מהכל ובלי תקווה..
על פניו הכל הייה בסדר היו לי המון חברים וחיי חברה עשירים, יצאתי עם בנות ולמסיבות והכל אבל אז בגיל יותר מאוחר התחלתי לשים לב כמה חרדות יש לי בעיקר חרדת נטישה, עצבים וכעס על העולם לא הייה לי אמון באף אחד והייתי נופל למן דכאונות כאלה בלי לדעת למה בכלל, הברזתי מהבית ספר כמעט שנה כי לא הצלחתי לצאת מהבית , הייתי מעדיף להסתגר בחדר שלי שהייה כמו המקום הבטוח שלי מפני העולם, העולם הייה מפחיד נורא. בצבא בתור לוחם הייתי ממש קרוב ללדפוק לעצמי כדור בראש ולמזלי תפסו אותי לפניי..
עברתי עוד דברים לא קלים בחיי אבל זה סתם ארוך, היום בגיל 28 למדתי לקשר בין דברים שקרו לי לבין מי שאני היום ואיך זה עיצב אותי אבל זו עבודה קשה ומעייפת, אני קופץ ממקום למקום לא באמת נקשר לאנשים, עובר מבחורה לבחורה לא באמת מצליח לייצר אינטמיות אמיתי, סתם מרחף בעולם בלי מטרה, מעדיף להתבודד למרות שהמון אנשים רוצים בחברתי, אני מרגיש שהדברים שעברתי צרובים כל כך עמוק שאני לא מצליח לברוח מהם למרות שאני מודע אליהם. כל חיי לא האמנתי בעצמי ולא אהבתי את עצמי ובשנה האחרונה אני מאוד עובד על זה במיוחד כי אני רוצה לבנות קריירה ולנסות לבנות חיים יציבים בשביל להקים משפחה אבל זה נראה כל כך קשה ומפחיד, הפחדים משתקים אותי. הייתי רוצה לקחת את כל מה שעברתי ולעשות שזה יהייה מקור הכוח שלי ולא מקור הסבל שלי!
אני לא רוצה לחפור עוד יותר, אז תודה לכל מי שקרא, אני חושב שרק בא לי לשמוע מילה חמה מזרים ברשת..

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (2) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות